מה ההבדל בין פסיכולוג לעובד סוציאלי קליני?

מכאן גם עולה מרבית הביקורת על המקצוע ולכן גם התפתחו זרמים רבים של עבודה סוציאלית כתגובה נגד לכך, כמו עבודה סוציאלית ביקורתית, רדיקלית, פמיניסטית, אנטי-דכאנית וכו'. הוגים שונים קראו להפוך עובדים סוציאליים מ"סוכני שימור" של המצב הקיים בשירות המדינה והממסד, ל"סוכני שינוי" בשירות האנשים, הלקוחות שאיתם עובדים. הם הציעו לעבור מגישה פיקוחית לגישה ביקורתית אשר לא מאשימה את הפרט בבעיותיו- אלא מאתרת ומוצאת את מקורן במוסדות, בחברה ובחוסר הצדק המובנה. גישה כזו הרואה את היחסים החברתיים כיחסי כח מאפשרת לסייע לפרט להתמודד עם אותן הבעיות ולא רק לאבחן אותן. כך, גם המחקר והפרקטיקה הנהוגה בעבודה סוציאלית, הולכת יותר ויותר לאורך השנים לכיוונים אלה. בעקבות עבודה חשובה של עובדים סוציאליים רבים באקדמיה ובשטח, הולכת וגוברת ההבנה שעבודה עם אנשים, בשיתוף פעולה, בשותפות בגובה העיניים, היא לא רק מוסרית ונכונה יותר מבחינה ערכית, אלא גם מועילה יותר.

לאורך המאה ה-20 ועד היום מקצוע העבודה הסוציאלית ממשיך להתפתח ולהתעדכן תוך יצירת מודלים, עקרונות ותיאוריות לעבודה שיטתית. התפתחות זו חשובה כדי לסייע לאנשים, משפחות וקהילות בהתמודדות עם בעיות וקשיים שונים, ולעזור להם להפוך את חייהם לטובים יותר. כך, עובדים סוציאליים מבינים כי יש לפעול בכל רמות ההתערבות- הפרט, המשפחה, הקהילה והמדיניות- גם באופן מערכתי אך גם באופן פרטני. כיוון שגם לעובדים הסוציאליים התחוור די מהר, כי ההתבוננות החברתית, המערכתית, אינה מספקת. על מנת להבין אנשים, את קשייהם ובעיותיהם ולסייע להם, חשוב להכיר ולעסוק בכל ההיבטים המרכיבים את חייהם- הפסיכולוגיה, הקשרים והיחסים הקרובים, הקהילה, המציאות החומרית, הפוליטית ואפילו האקלימית והתכנונית שלהם.

למעשה, התשתית לעבודה סוציאלית קלינית, כלומר לטיפול הפרטני, הונחה כבר על ידי מרי ריצ'מונד, מהדמויות הבולטות והחשובות בכינון מקצוע העבודה הסוציאלית, עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. היא כתבה כבר אז את מה שמאפיין את העבודה הסוציאלית ככל הנראה עד היום. לדבריה, העבודה הסוציאלית עוסקת בהתפתחות האישיות באמצעות התאמה מודעת של הסביבה החברתית, מערכות יחסים חברתיות. היא מוסיפה כי העובד הסוציאלי לא עסוק באבנורמליות של הפרט יותר מאשר בזו של הסביבה. הייחודיות של המקצוע לדבריה היא העבודה והסיוע לפרט דרך העיסוק גם בסביבה, אבל לא רק בפעולות ציבוריות או רחבות, אלא באופן פרטני, אדם אחד אחרי השני (או אדם אחד על ידי אדם אחר- תלוי בתרגום). ניתן לראות בדבריה בדיוק את אופי העבודה הסוציאלית הקלינית כבר לפני כמאה שנה- עבודה פרטנית שלוקחת בחשבון ועוסקת גם בהתפתחות האישית והסובייקטיבית של הפרט, אבל רואה ומתייחסת גם לסביבה שלו ואל היחסים שלו איתה.

לכן, עד היום עובדים סוציאליים לומדים תיאוריות סוציולוגיות וכלכליות, מדע המדינה, היבטים משפטיים ופוליטיים וכמובן פסיכולוגיה. שילוב זה נוצר על מנת להבין טוב יותר את האדם והצרכים שלו. בכל הגישות והזרמים בעבודה סוציאלית עד היום, גם בקרב עובדים סוציאליים קליניים, ישנה ההסכמה כי לא די בחלקים האינטרה-פסיכיים, התוך נפשיים של האדם. חייו ובעיותיו מושפעים לא פחות גם מסביבתו החברתית, המשפחתית, הפוליטית והחומרית. לכן עובדים סוציאליים קליניים, אשר בהמשך ההתפתחות המקצועית שלהם מעבר לתואר הראשון מתמקצעים גם בעבודה טיפולית פרטנית, משלבים בעבודתם גם פסיכותרפיה אינטרה- פסיכית, העוסקת בחלקיו התוך נפשיים של האדם, אבל תוך בחינה ועיסוק מתמיד גם בסביבתו של האדם וההשפעה ההדדית בינו לבינה.