החלטת לפנות לטיפול. כל הכבוד! זו החלטה אמיצה ולא פשוטה. זה הצעד הראשון בתהליך ולפעמים ההחלטה בפני עצמה אפילו כבר מתחילה לשנות או לשפר משהו עוד לפני המימוש שלה. אבל פה לא נגמר החלק הקשה לצערי, אלא אולי במידה מסוימת רק מתחיל. איך מתחילים, מה כדאי, לאן פונים, איך נזהרים וממה, איך אפשר להשיג את התוצאות בצורה הטובה ביותר, מי מבטיח את זה, והאם בכלל אפשר לסמוך על המטפל.ת? כל כך הרבה שאלות עולות וזה עלול להיות מאוד מבלבל ומסבך, מציף ואפילו מרתיע. למרות כל הבלבול ואפילו אולי החשק לעזוב את העניין לגמרי ולוותר על זה, אם כבר הגעת להחלטה שכדאי להתחיל טיפול, כנראה יש לך סיבה טובה וחבל לוותר על זה. בדיוק בשביל זה נכתב המאמר הזה שאולי יוכל לעזור לעשות סדר. תחילה אפרוט את השאלות שכדאי לשאול את עצמנו בתחילת התהליך כדי להבין למה אנחנו זקוקים. בהמשך, אספר על המצב הקיים בארץ כיום, איזה סוגי טיפול ומטפלים קיימים ומה מאפיין אותם, ולבסוף אתייחס גם לנורות האזהרה שיש להיזהר מהן בתהליך הבחירה. אז ניקח ביחד נשימה עמוקה וננסה לברר את הכל לאט לאט.
שיהיה לנו בהצלחה!
אז נתחיל מהסיבה שבגללה החלטת לחפש טיפול. אם נדע מה הצורך, יהיה קל יותר להבין מה המענה הרלוונטי. כדאי לשאול את עצמך כמה שאלות:
ראשית ננסה להבין את סיבת הפניה- מה מפריע לי? מה מטריד אותי? ישנה סוגיה ברורה וספציפית שאת או אתה רוצים להתמודד איתה (כמו למשל טראומה, אבדן, חרדה, דיכאון), או שזה משהו יותר מופשט? מעין תחושה לא לגמרי ברורה, רצון, סקרנות, סבל או כאב, בלי כותרת ברורה או גורם ספציפי? אולי בכלל מדובר ברצון בהתפתחות אישית, צמיחה או סקרנות לגבי עצמך? או שזה כאבים או תחושות פיזיות שיכול להיות להם מקור רגשי? בנוסף ננסה לגבש החלטה לגבי מיקום הטיפול- באזור גיאוגרפי שקרוב אלינו או שאולי טיפול מרחוק או אונליין יתאים לנו. גם לגבי המחיר כדאי לבחון בכנות מה התקציב שנוכל להשקיע בתהליך הטיפולי, על מנת לא להתחיל אותו ולקטוע באמצע.
לפעמים זה ברור לנו מה מוביל אותנו לפנות לטיפול, אבל לפעמים זה מעורפל ואנחנו לא לגמרי יודעים לומר. זה בסדר כמובן, אבל כדאי לנסות לשאול את עצמנו את השאלות האלה ולשתף בכך את המטפל או המטפלת הפוטנציאליים כשנדבר איתם. לעיתים הם יוכלו לעזור לנו לדייק את המטרות שלנו כבר בשיחת הטלפון הראשונה, לפעמים הם יוכלו להבין במה מדובר ולומר לנו אם יוכלו לעזור עם זה או לא. במקרים אחרים יכול להיות שגם להם לא ממש יהיה ברור עד הסוף מה הצורך שלנו בשיחה הראשונה, אבל התגובה שלהם לכך ואלינו, החוויה שלנו מולם, כבר יכולה לתת לנו מושג כלשהו לגבי אופי העבודה שלהם והאם הוא נוח ומתאים לנו או לא.
אחרי שהבנת מה את או אתה מחפשים ומה מוביל אותך בכלל לפנות לטיפול, אנסה לעשות קצת סדר במה שיש שם בחוץ, מה האפשרויות. במדינת ישראל אין חוק שמסדיר טיפול, כך שכל אדם יכול להגדיר עצמו מטפל ולעבוד בכל שיטה שנראית לו מתאימה. זה פותח פתח להמון סוגי טיפול והמון סוגים של מטפלים ויש לזה יתרונות וחסרונות. מחד זה אומר שאין פיקוח הדוק או בדיקה, אין אחידות ואין מי שמסנן וקובע מי יכול לטפל ואיך. מנגד, זה מאפשר המון גיוון, גישות ושיטות, שאולי לא הייתה לנו גישה אליהם במידה והיו נפסלים מראש באמצעות חוק או רגולציה. אם כך, אין תשובה אחת נכונה או לא נכונה לשאלה מי מתאים לך ולמטרות שלך וכל אחד או אחת יכולים ונדרשים למצוא את הטיפול והמטפל.ת שמתאימים להם. לכן חשוב להבין מה מאפיין כל סוג טיפול ומטפל על מנת שאפשר יהיה לבחור באופן שהכי מדויק לך. החלוקה שנוהגים לעשות בדרך כלל היא בין מטפלים בעלי הכשרה אקדמית, לכאלה בעלי הכשרה שאינה אקדמית.
בקבוצת המטפלים מהאקדמיה ישנם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים, מטפלים באמנות ולעיתים גם פסיכיאטרים שעוסקים בטיפול רגשי. לכל אחת מהקבוצות הללו יש חוקים שנוגעים אליה, כללי אתיקה משלה ומוסדות המפקחים על הפעילות שלה. כך למשל, פסיכולוגים כפופים לחוק הפסיכולוגים, הם נדרשים לתואר שני בפסיכולוגיה על מנת שיורשו לטפל כפסיכולוגים; עובדים סוציאליים כפופים לחוק העובדים הסוציאליים. גם הם מחזיקים לרוב גם בתואר שני, אבל למעשה כבר לאחר התואר הראשון מורשים לטפל כעובדים סוציאליים, כיוון שההכשרה שלהם בתואר הראשון כוללת גם ניסיון מעשי רב יחסית והם למעשה מטפלים באנשים כבר במהלך הלימודים (תחת הדרכה ופיקוח); קרימינולוגים כפופים לרגולציה על פי חוק מקצועות הבריאות והם בדרך כלל מטפלים רק אחרי התואר השני בקרימינולוגיה קלינית, בו הם מעמיקים בידע ומיומנות טיפוליים; מטפלים באמנות לא כפופים לחוק אמנם, כיוון שטרם נחקק חוק המסדיר את פעילותם, ניתן ללמוד את התחום גם מחוץ לאקדמיה, אבל לרוב ניתן ללמוד לתואר שני בטיפול באמנות במוסדות אקדמיים; פסיכיאטרים הם רופאים אשר עברו התמחות בפסיכיאטריה. לרוב הם מטפלים באמצעות טיפול תרופתי ולא בשיחה, אם כי מקצתם גם ימשיכו ללימודי פסיכותרפיה, שם הם לומדים להעניק טיפול רגשי בשיחות, כמו המטפלים האחרים. בנוסף אליהם ישנם כמובן מטפלים זוגיים, משפחתיים, מיניים וכדומה, שכדי להתקבל למסלולי הכשרה אלה, נדרשים כבר להיות מטפלים בעלי תואר שני באחד המקצועות שפורטו. כלומר בנוסף למקצוע הבסיס הטיפולי שלהם (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וכו') הם לומדים לימודי המשך בסוגי טיפול ספציפיים ורוכשים מעין מקצוע טיפולי נוסף.
המטפלים האקדמיים בדרך כלל יעבדו בשיטות יותר "מסורתיות" או "שמרניות", כאלה שעמדו לבחינה, מחקרים, סקירות וכו' במשך הרבה מאוד שנים בתוך האקדמיה ומוסדות הטיפול, על ידי חוקרים, מטפלים ותיאורטיקנים. אותן השיטות בדרך כלל מתוקפות כיעילות באמצעות מחקרים שבחנו זאת ופורסמו במאמרים אקדמיים ו\או מבוססות על תיאוריות עשירות, מעמיקות ומפורטות שפורסמו במאמרים וספרים. יש ביניהן תיאוריות וגישות שונות, כמו למשל התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד- הקלאסיקה שכולם מכירים מהסרטים והטלוויזיה, או טיפול קוגניטיבי התנהגותי, טיפול התייחסותי, טיפול EMDR, טיפול אקזיסטנציאליסטי, טיפולים זוגיים בגישות שונות ועוד. מטפלים בקבוצה זו בדרך כלל ינהלו את הטיפול בשיחה, פנים מול פנים או בשיחות וידאו, לעיתים ישלבו משימות או מהלכים מובנים, אבל בדרך כלל לא יכללו מגע בטיפול. מרביתם יעזרו, גם לאורך עבודתם בקליניקה פרטית, בהדרכה וליווי של מטפלים וותיקים ומנוסים מהם, לפחות בתחילת דרכם, אם לא גם לאחר מכן. מטפלים מהסוג הזה לומדים את התיאוריות על פיהן הם עובדים בלימודים עיוניים מעמיקים במשך כמה שנים, והם יציעו את הטיפול בקליניקה פרטית רק אחרי תקופה משמעותית של התנסות מעשית וצבירת ניסיון במהלך הלימודים ובדרך כלל גם אחרי או במקביל לעבודה תחת פיקוח בשירות הציבורי.
לצד המטפלים המוסמכים באקדמיה ישנם כאמור, מטפלים רבים ללא הכשרה אקדמית שמציעים סוגי טיפול שונים. ניתן למצוא מטפלים בפסיכותרפיה הוליסטית, פסיכותרפיה טרנספרסונלית, מטפלי\מאמני NLP, מאמנים מסוגים שונים, מנטורים, מטפלים המשלבים טיפולים במגע או טיפולים גופניים, מטפלים שעובדים בעזרת צמחים שונים, תרגילי נשימות, ריפוי אנרגטי ועוד. אותם מטפלים אינם כפופים לחוק או לרגולציה כלשהם והמגבלה החוקית היחידה החלה עליהם (ועל כל אדם אחר במובן הזה) הוא שאסור להם להציג עצמם כפסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים וכו', כשהם אינם כאלה. אבל הם יכולים להציג עצמם כמטפלים, בדיוק כשם שכל אדם אחר יכול. חלקם יציעו טיפול או אימון ממוקד בבעיה ספציפית, וחלקם תהליכים ארוכי טווח וכוללניים יותר. חלקם מנוסים מאוד, מלומדים ועברו הכשרות רבות, ולעומתם יהיו מטפלים שמציעים טיפול על בסיס ניסיון החיים שלהם או כישורים טבעיים שהם סבורים שיש להם. חלקם ידעו להסביר לעומק את השירות או התהליך שהם מציעים ואחרים יסתפקו באמירות כלליות על המטרות ויעדים. כמו שניתן להבחין, היות ואין רגולציה או הכשרה סטנדרטית אחידה, יש שונות מאוד גדולה בין שיטות הטיפול הללו וגם בין המטפלים עצמם בכל שיטה ושיטה.
בכל תחום, שיטה, גישה או דיסציפלינה- גם בקרב המטפלים האקדמאים וגם בין אלה שלא- ישנם מטפלים טובים יותר וכאלה שטובים פחות, כמו בכל מקצוע. וכל גישה תתאים או תהיה רלוונטית לסוגי בעיות, מצבים או אנשים שונים. אז איך בכל זאת אפשר לבחור מה מתאים? מחקרים מוצאים שוב ושוב שהמשתנה המשמעותי ביותר בהצלחת הטיפול הוא הכימיה והחיבור שבין המטפל והמטופל. לכן לא כל כך חשוב איזו המלצה מעולה קיבלת מחברה טובה או על איזו שיטת טיפול שמעת דברים נהדרים והבטיחו לך שהיא תתאים ותביא תוצאות, כנראה שהדבר הטוב ביותר שאפשר וכדאי לעשות לטובת הצלחת הטיפול הוא להתרשם בעצמך.
ניתן כמובן לבקש המלצות מחברים או משפחה, לחפש באינטרנט ולקרוא באתרים של מטפלים או באינדקסים שמאגדים מגוון מטפלים גדול במקום אחד. אבל זה בדרך כלל לא יספיק. לאחר מכן, אפשר לבדוק בכל אחד מהמקומות הללו מה המטפלים כתבו על עצמם, מה ההכשרה והניסיון המקצועי שלהם, באיזה גישות הם עובדים, במה הם מאמינים וכמובן איפה ואיך מתקיים הטיפול. כך ניתן לבחור מי מהם נראה או מרגיש מתאים, למי מתחברים יותר בתור התחלה, ועם מי מהם בא לך לדבר ולהתעניין לעומק בטיפול שהם מציעים. בשלב הזה, לאחר שאספת כמה "מועמדים" ניתן לפנות אליהם, לספר להם מה מביא אותך לטיפול, לשאול אם הם יכולים לסייע וכיצד. זה גם הזמן לברר איתם ישירות לגבי הקריטריונים שחשובים לך, כמו למשל אופי הטיפול שהם מציעים, תפיסת העולם שלהם לגבי דברים מסוימים, הניסיון וההכשרה שלהם, דרך ביצוע הטיפול (למשל תדירות הפגישות, אורכן, מה הן כוללות), עלויות ועוד. בשלב זה כדאי לשמוע מה יש להם לומר ולראות כיצד את או אתה מתרשמים מהם, כיצד זה מרגיש. גם ברמת התוכן- כלומר מה התשובה הקונקרטית שהם נותנים והאם היא מתאימה- אבל גם ברמת החוויה- כלומר איך הם עונים לך, מה התחושה שעולה בך במהלך השיחה: האם הם משרים עליך ביטחון ונינוחות או שאולי יוצרים תחושה לא נעימה או לחץ? האם זה מרגיש שהם מבינים אותך או שהם ממש לא בכיוון או אפילו לא קשובים? חשוב לנסות ולשים לב לכימיה שנוצרת עם המטפל. לכל אחד או אחת מתאימים אנשים אחרים, יש קריטריונים אחרים שחשובים לו או לה, ויוצרים כימיה שונה עם אנשים שונים. לכן זו שאלה מאוד אינדיווידואלית שחשוב לנסות לבחון במהלך שיחת הטלפון. תשומת הלב להיבטים אלה חשובה גם לאחר מכן, לאורך התהליך עם המטפל שבחרת, בכל שלב יש לשים לב איך את או אתה מרגישים, האם הטיפול נותן מענה על הצרכים שבשבילם פנית והאם הוא מרגיש מרחב מאפשר, שניתן להביא אליו את התחושות והרגשות באופן יחסית נינוח. במידה ולא, שווה להציף זאת בפני המטפל או המטפלת, על מנת לנסות לדייק את הטיפול לצרכים שלך, או לחילופין להבין שאולי זה לא הטיפול המתאים ולחפש מקום אחר.
לצד כל אלה, ישנן כמה נורות אזהרה, שחשוב בכל זאת לשים לב אליהן כשמחפשים טיפול. חשוב לדעת שטיפול, כל טיפול, בין אם מדובר בהתמודדות עם סוגיה נקודתית ובין אם מדובר בבעיות מורכבות ועמוקות, הוא תהליך. לא מדובר במכונית או פוליסת ביטוח, אלא בתהליך רגשי, שתלוי במחויבות והעבודה של שני הצדדים- המטפל והמטופל. שום טיפול או מטפל, טובים ויעילים ככל שיהיו, לא יכולים לתקן ולפתור את כל הבעיות והקשיים בחיים ובטח שלא ברגע אחד. לכן, כשמטפל מבטיח הבטחות שנראות לא ריאליות, חשוב לשים לב לכך. הבטחות כאלה יכולות להיות למשל לרפא ולפתור את הכל, לעשות זאת בשלושה מפגשים למשל או אפילו אחד- כמו בהרבה דברים אחרים, כשמשהו נראה טוב מכדי להיות אמיתי, אולי הוא באמת כזה. בנוסף, מטפלים שנוזפים או מאשימים את המטופלים שלהם בדברים, זה בדרך כלל סימן לא טוב. המטפל הוא איש המקצוע, הוא זה שאמור להציע את הסיוע ולהיות שם עבור המטופל- לא להפך. תפקידו לעזור, להכיל, להבין, לתת מקום למטופל להרגיש בנוח ולעזור לו להתמודד עם הסוגיות המעסיקות אותו. הטיפול לא תמיד נעים, וישנן הרבה נקודות כואבות ולא נוחות לאורך התהליך, כשהוא מתנהל כראוי ומותר אפילו להתווכח, לא להסכים או להיכנס לקונפליקטים. אבל בשום שלב אין ערך וסיבה לנזיפה או השפלה מצד המטפל.
כמו כן, הטיפול נועד עבור המטופל. לכן אם המטפל עסוק מאוד בעצמו במקום בך, זה גם כנראה לא יוביל לתוצאות טובות. המטרה של הטיפול היא לסייע למטופל ועל המטפל להיות מוכוון ומרוכז במטופל ובטובתו. מותר למטפל כמובן לשתף גם מחייו, כשהוא מרגיש שיש בזה ערך עבור המטופל, אבל טיפול הוא אינו מרחב שנועד עבור צרכי המטפל- במידה והוא מרגיש צורך במרחב כזה הוא תמיד יכול לגשת לטיפול בעצמו.
ולבסוף, לצערי ניתן להיתקל לעיתים במטפלים שלא מקפידים באופן מספק על אתיקה ושמירת סודיות. הסודיות של המטופל חשובה לא כי יש סיבה להסתיר או להתבייש בשום דבר, אלא כי טיפול הוא מרחב שבראש ובראשונה אמור להרגיש נוח ובטוח. זו אחריותו של המטפל לאפשר תחושה שניתן לסמוך עליו (ולעמוד מאחורי זה). כשאנחנו לא מרגישים שהמרחב בטוח אנחנו לא יכולים להיפתח ולהתמודד באופן יעיל עם מה שקשה לנו באמת. לכן, מטפלים שמפרסמים את מטופליהם, את מכתבי התודה שקיבלו מהם, או אפילו מבקשים מהם באופן אקטיבי לכתוב או להקליט סרטונים כאלה, מפגינים למעשה סדר עדיפויות לקוי, אשר המטופל וטובתו לא ממוקמים בראשו. אני מבין את הצורך לשווק ולספר לעולם על הכישורים והשירותים הטובים שהם יכולים להציע, אבל בשום מצב אני לא חושב שראוי שזה יקרה על חשבון המטופלים, כיוון שבמצב כזה כל הטיפול הופך מיותר. אם המטופל לא ירגיש בנוח, אז לשם מה התכנסנו לטיפול?
לסיכום, ישנם המון מטפלים שונים בעלי מאפיינים מגוונים שמציעים טיפולים שונים. כל אחד ואחת על פי ההכשרה, היכולות, הניסיון והאמונות שלו או שלה. אין טיפול נכון או מתאים אחד לכולם, וכל אחד ואחת יצטרכו למצוא ולבחור בעצמם את מה שמתאים להם בכל שלב ולכל צורך. הצעתי כמה קריטריונים והיבטים שאפשר לבדוק ולבחון, אבל זו אינה רשימה סגורה או הכרחית, וכל אחד או אחת יודעים הכי טוב עבור עצמם מה נכון ומתאים להם בסופו של דבר. ברוח הדברים שפירטתי כאן, אוכל לומר למשל שאנחנו בקליניקה שלנו מאמינים מאוד במחקר ובתיאוריות מבוססות אקדמית, אבל גם בכוחות והאוטונומיה של כל אדם, בזכותו לבחור ולהחליט עבור עצמו מה נכון לו או לה. לכן אנחנו לא נוטים לאבחן, לחלק הוראות או פתרונות קסם לאף אחד, אלא מעדיפים לעבור את התהליך עם כל אחד ואחת באופן אישי. אנחנו עושים את זה בניסיון להתאים את הדרך לפי הצרכים וההעדפות של המטופל או המטופלת, מתוך הנחה שהוא או היא יודעים הכי טוב כאמור מה מתאים ונכון להם. המטרה שלנו היא לעזור לאנשים להרגיש נוחות וביטחון לבחור ולהסתדר בכוחות עצמם. לעומתנו ישנם מטפלים אחרים המגיעים כמומחים שמציעים להתוות את הדרך עם תכנית סדורה שמטרתה להוביל את המטופל למקום אליו הוא אמור להגיע בעיניהם. כמו כן, ישנם מטפלים שנשענים על ניסיון חיים ותחושות ללא ביסוס תיאורטי ומציעים את עצמם כמעין מנטורים, שכבר עברו חוויות דומות ומנחים ומלווים אנשים להתמודד בדרך בה הם עשו זאת בעצמם.
כל אחד או אחת יעדיפו סגנון אחר ולכן יצטרכו לבחור בעצמם, בחיפוש מטפל או מטפלת, איזו גישה נכונה יותר באופן אישי, ובתוך אותה הגישה או תחום, איזה מטפל או מטפלת מרגישים מתאימים. כמו בגישה שלנו בקליניקה, גם כאן במאמר הזה ניסיתי לפרוס ככל הניתן את האפשרויות הקיימות, להצביע על כיוונים מעניינים או חשובים למחשבה בעיני, אבל אין זה מקומי לקבוע באופן נחרץ או חד משמעי מה טוב ומה לא- זו לא ההחלטה שלי אלא שלך.
