כן. הנפש והגוף שומרים חוויות עבר ללא קשר לזמן שעבר. טראומה שלא עובדה נשארת נוכחת, לפעמים בצורה של תסמינים שקשה לחבר אותם למקורם. הטיפול יכול להגיע אליה גם עשרות שנים אחרי שקרתה ולעזור להקל את התסמינים וההשפעות שלה על חיי היומיום.

פעמים רבות כן, זה חלק מוכר ונורמלי מהתהליך. כשנוגעים בחומרים שלא עסקתם בהם, יכולה לעלות תחושה זמנית של קושי, עומס או הצפה. התכנים הטראומטיים (זכרונות, תחושות או רגשות) כואבים וקשה לגעת בהם, לכן אנשים נוטים להמנע מכך. אבל בטיפול מדובר בהצפה לצורך הקלה, כמו טיפול שורש, אי אפשר להגיע לעומק בלי שיכאב, אבל שווה לשאת את זה כדי להרגיש טוב יותר לאחר מכן.

בגלל שאנחנו מודעים לכאב שכרוך בזה, אנחנו עושים את התהליך לאט, בהדרגה ובשליטה שלך.

לא חייבים. טראומה לא תמיד מגיעה עם זיכרון ויזואלי ברור, במיוחד כשמדובר בחוויות ילדות או בפוסט טראומה מורכבת. הטיפול יכול לעבוד גם דרך תחושות גופניות, רגשות ודפוסים חוזרים, גם כשאין סיפור מלא שאפשר לספר.

אורך הטיפול תלוי בסוג הטראומה, בעומקה ובאדם המתמודד איתה. כמו כל טיפול, האורך והצרכים משתנים מאדם לאדם. בטיפול בטראומה יש לפעמים מי שמרגישים צורך בפגישות גם פעמיים בשבוע, לפחות בשלבים מסוימים של התהליך. ואפשר לבקש זאת במידת הצורך. הסיבה היא שעבודה על טראומה מעלה חומרים עוצמתיים, ורציפות גבוהה יותר מאפשרת להחזיק את הקושי בבטחה,  ולעשות עבודה מעמיקה ומהירה יותר בתוך התכנים המציפים. התהליך האינטנסיבי גם מאפשר לא להישאר שבוע שלם לבד עם התכנים בין פגישה לפגישה.

אי אפשר לטפל בטראומה, או בכל דבר אחר, בלי להבין עם מה מתמודדים ובמה מדובר. אבל ישנן גישות שונות שמאפשרות התנהלות שונה. למשל בטיפול ב-EMDR אין צורך לדון בטראומה במשך שעה עם המטפל, אבל כן מתמקדים בה, פשוט עם פחות דיבור.

בכל מקרה, אבל אפשר לבנות קורות תמיכה ויתדות כדי לגשת לתכנים בבטחה ובהדרגה. בתחילת הדרך מפתחים ולומדים כלים שישמרו על הנפש בכניסה וביציאה מהתכנים המציפים. המגע עם הטראומה עצמה יבוא, אבל בקצב שלכם ועם הכוחות הנכונים להחזיק אותו.