קהות חושים: מה מסתתר מאחוריה ומתי כדאי לפנות לעזרה
נטלי מור
תוכן עניינים
יש אנשים שמגיעים לטיפול ומתארים שהם לא מרגישים כמעט כלום. לא עצב ולא שמחה, לא ציפייה ולא אכזבה. החיים עוברים, אירועים מתרחשים, והם צופים בהם מרחוק, כאילו דרך זכוכית. לפעמים הם יודעים שהיו אמורים להרגיש משהו. לפעמים הם כבר לא זוכרים מתי הפסיקו.
קהות חושים- שנקראת גם קהות רגשית, השטחה רגשית, ניתוק רגשי או ריקנות פנימית- היא חוויה נפוצה ומוכרת. ובה בעת לא תמיד קל להסביר אותה, ולא תמיד פשוט לזהות מה גורם לה. המאמר הזה מנסה לבאר קצת את האפלה ולהסביר: מה היא, למה היא מתרחשת, מה עשוי להניע אותה, ומתי היא כדאי לבקש עזרה.
מה זה קהות חושים?
בצורה הכי מילולית ופשוטה, קהות חושים היא מצב שבו האדם לא ממש מרגיש או כמעט לא מרגיש. הוא חש כי הרגשות שלו קהים, מרוחקים או כמעט נעדרים. זוהי לא תחושה של כאב, אלא לעיתים קרובות דווקא ההיפך: תחושת ריקנות, שטיחות, אדישות, חוסר תגובה לדברים שבעבר הניעו, שמחו, כאבו או עניינו. מי שחווה קהות חושים לעיתים מתאר תחושה שהוא "לא באמת שם", שמסתכל על חייו מבחוץ, שהדברים קורים אבל לא נוגעים.
על פניו זה אולי נשמע לא רע, אולי אפילו קוסם לחלק מהאנשים, שמרגישים כאב גדול לעיתים. אבל בפועל זו תחושה מאוד לא פשוטה. אנחנו כבני אדם זקוקים לאיזושהי משמעות בחיים שלנו, להרגיש את החוויות שלנו, את מערכות היחסים, שיהיה לנו טעם כלשהו בחיים. הקיום בעולם לא פשוט ודורש לא מעט מאמצים וקושי. לכן אנחנו זקוקים גם למשמעות כלשהי, רגשות, אשר יספקו לנו את הסיבה או התמריץ להתמודד עם כל זה.
כדי להבין מה זה אומר בפועל, אפשר לחשוב על רוני, גבר בשנות השלושים לחייו שתיאר כיצד הפסיק לאט לאט לחוש הנאה מדברים שאהב: מוזיקה נשמעה פשוט כמו רעש, שיחות עם חברים נחוו כסדרת מילים ללא משמעות, ימים חלפו והרגישו לו ממש זהים. לא רעים, רק שקופים. פשוט לא הייתה לו סבלנות לשום דבר. כשנשאל אם הוא עצוב, הוא ענה שזו בדיוק הבעיה: הוא לא יודע. הוא לא מרגיש מספיק כדי לדעת.
חשוב להבחין בין השטחה רגשית חולפת לבין קהות רגשית מתמשכת. כולנו חווים תקופות של אדישות ותשישות רגשית: אחרי אובדן, בתקופות של עומס קיצוני, או כשהגוף והנפש פשוט עייפים. זו תגובה נורמלית. זה מסתבך כאשר חוסר התחושה מתמשך לאורך שבועות או חודשים, או כאשר הוא מפריע לתפקוד ולמערכות יחסים- ובמיוחד כאשר האדם עצמו כבר לא זוכר איך זה מרגיש להרגיש.
קהות חושים כמנגנון הגנה
הנטייה הראשונה כשמרגישים קהים או מרוחקים, היא לחשוב שמשהו "לא בסדר" איתנו או עם הרגשות. אבל מבחינה נפשית, קהות חושים היא ביטוי לכך שהמערכת הנפשית עושה את עבודתה ומגנה עלינו. כדי להבהיר את זה חשוב להסביר מה הם מנגנוני הגנה. לכולנו יש מנגנוני הגנה שונים והם חשובים והכרחיים לתפקוד והקיום שלנו. כמו שאנחנו לא יכולים להסתובב בעולם ללא עור, כיוון שכל דבר קטן יפגע בנו, כך הנפש שלנו לא יכולה להשאר חשופה לחלוטין והיא בונה לאורך החיים שלנו מנגנוני הגנה שונים כדי לעמוד באיומים וקשיים שונים.
כך, במקרה של קהות חושים למשל, זה מסמן לנו שהנפש מגיבה לעומס, לסכנה, לכאב בלתי-נסבל, על ידי "הורדת עוצמה", כלומר ריחוק וחסימה לשם הגנה מפני הצפה. ממש כמו שהגוף נכנס למצב הלם כדי להתמודד עם פציעה פיזית חמורה ומטשטש את הכאב באמצעות אדרנלין, המערכת הנפשית עשויה "להשתיק" חלקים מהחוויה הרגשית כדי לאפשר המשך תפקוד. זה לא כשל, אלא אדפטציה, הסתגלות למציאות.
אך המנגנון הזה, כמו כל דבר בחיים, מגיע עם מחיר. יש רגשות שחשוב להרגיש, וכאשר הקהות מתמשכת גם לאחר שהאיום חלף, מטשטשת את אותם הרגשות, היא עשויה להיות יותר מזיקה ממועילה. כי בסופו של דבר אי אפשר לכבות את הרגשות השליליים בלי לכבות גם את הרגשות הטובים והמחיר הוא אובדן שניהם, יחד עם מידה של אנושיות, הטעם בחיים, הערכים והמוסר.
הבנה זו חשובה בעיקר כי היא מאפשרת לשנות את האופן שבו אנחנו מתייחסים לתחושה של השטחה רגשית. במקום לנסות לאלץ להרגיש, דבר שלעיתים אף מחמיר את המצב, גורם לתסכול ולעוד משקעים שליליים להתמודד איתם, כדאי לשאול שאלה אחרת: ממה הנפש מנסה להגן עליי? מה קרה, או מה קורה, שהנפש שלי החליטה שעדיף לא לגשת אליו?
מה עשוי להסתתר מאחורי קהות חושים?
קהות חושים היא תסמין או תגובה כאמור. לעיתים קרובות היא מלווה מצבים נפשיים שונים שמתרחשים בתוכנו או מציאות שהשתנתה מסביבנו. יכול להיות שהיא הגורם שעורר את תשומת הלב, אבל בדרך כלל היא מאותתת שדברים גדולים מתרחשים מתחת לפני השטח ולא פשוט מגיעה מעצמה. לכן הבנת ההקשר שלה חשובה לטיפול יעיל. אתן כאן כמה דוגמאות:
דיכאון
כשאנחנו חושבים על דיכאון אנחנו נוטים לדמיין עצב גדול, צער עמוק וכאב. אבל למעשה אחד הביטויים הנפוצים של דיכאון הוא לאו דווקא עצב, אלא ריקנות. אנשים רבים מתארים דיכאון לא כתחושה של צער עמוק ורגשות חזקים, אלא כחוסר: היעדר תחושת משמעות, היעדר ציפייה, היעדר הנאה. זוהי תופעה שנקראת אנהדוניה. אנשים שחיים עם דיכאון שכזה לעיתים אינם מזהים אותו ככזה, דווקא משום שחסר בו העצב וכך הם לא מטפלים בדיכאון וממשיכים לסבול ממנו.
טראומה ודיסוציאציה
אחרי אירועים קשים כמו אובדן, פגיעה, תאונה, אלימות, או חשיפה ממושכת למצבי לחץ- הנפש עשויה ליצור מרחק מהזיכרון ומהרגש הכרוך בו. זוהי דיסוציאציה שהיא ניתוק רגשי שמגן מפני הצפה (קהות חושים היא בין האפשרויות הקלות יותר על הציר של דיסוציאציה). אנשים שחוו טראומה לעיתים מתארים תחושה שהם "לא באמת שם", שהחיים מרגישים לא אמיתיים, שהם צופים בעצמם מבחוץ. הקהות הרגשית היא לא אדישות, היא שריון. בפוסט טראומה מורכבת, לפעמים השריון הזה נבנה בגיל צעיר מאוד, עוד לפני שהיו מילים לתאר את מה שקרה. כלומר קהות החושים היא סוג של התמודדות עם הטראומה, אבל לאורך זמן עדיף לטפל בטראומה עצמה.
שחיקה
שחיקה היא לא רק עייפות. היא תהליך מצטבר של ריקון- כשאתה נותן יותר ממה שאתה מקבל לאורך זמן רב, בין שמדובר בעבודה, בטיפול בבן משפחה חולה, מערכות יחסים או בכל תפקיד שדורש נוכחות רגשית רצופה. אחד הסימנים המוקדמים של שחיקה הוא בדיוק השטחה רגשית. זה לא בגלל שאכפת פחות, אלא כי הנפש כבר לא מסוגלת להיות נוכחת. אדישות שהיא תוצר של דאגה רבה מדי לאורך זמן, ללא מספיק הזנה חוזרת.
חרדה
לכאורה, חרדה וקהות נראות הפוכות. אבל הן יכולות להתקיים יחד, ולעיתים חוסר תחושה הוא דרך בה הנפש מתמודדת עם חרדה. זה כמו מעין "כיבוי" של מערכת ההתרעה כשהיא מופעלת יתר על המידה.
זה למעשה ביטוי של אותו מנגנון פשוט מהדוגמאות הקודמות- אם זה יותר מידי לנפש לשאת, לעיתים ההשטחה הרגשית היא התוצר הנלווה שמבקש לתת הקלה.
תרופות פסיכיאטריות
בצורה דומה למה שתואר עד כה, תרופות מסוג נוגדי דיכאון (בעיקר מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין SSRI) נוטות לעבוד על אותו העיקרון. על מנת להפחית את הכאב, המצוקה או החרדה, התרופות מפחיתות את הרעש של הכל. הן עושות באופן כימי את הפעולה שהנפש עושה לעיתים באופן טבעי. בכך יכולה להיווצר תחושת השטחה רגשית- מצב שבו הכאב פחת, אבל גם השמחה, ההתרגשות ותחושת החיוניות. מחקרים מצביעים על כך שמדובר בתופעה נפוצה יחסית. חשוב לדעת שזה לא אומר שהטיפול נכשל, אבל זה בהחלט מידע שחשוב לשתף עם הרופא המטפל, ולבחון את היתרונות והחסרונות של המצב.
כשקהות חושים מגיעה ללא סיבה ברורה
חשוב לציין שחלק מהאנשים שחווים קהות חושים לא עברו אירוע ספציפי שאפשר להצביע עליו. אין טראומה מוכרת, אין אובדן גדול, אין אירוע מכונן, או שלפחות לא ניתן לזהות סיבה כזו בהתחלה. ובכל זאת, בשלב מסוים הם הרגישו שמשהו התרחק. שהכל עובד כרגיל אבל בלי תחושה.
זה עשוי להיות מבלבל ואפילו מתסכל. זה יכול להיות קשה לדבר על קהות חושים כשעל פניו אין לה "סיבה ברורה״- לפעמים מרגישים שזה לא מוצדק, או שזו לא סיבה ראויה מספיק לפנות לעזרה. "לא קרה לי כלום, אז למה אני לא מרגיש כלום?" היא שאלה נפוצה מאוד בחדרי הטיפול.
יכול להיות שאחת הדוגמאות שהוצגו למעלה רלוונטיות אליכם בלי שאתם יודעים אפילו. בסוף המניע לקהות החושים עולה לאורך הטיפול. פעמים רבות זה מספיק אפילו לגדול בסביבה שאין בה מקום ולגיטימציה לרגשות כדי שהנפש תלמד לטשטש אותם ולהשטיח את החוויה הכוללת.
גם ובעיקר כשאין את כל התשובות, טיפול עשוי לעזור להבין את הדינמיקה שיצרה אותה ולאפשר לאט לאט גישה מחודשת אל הרגשות שמסתתרים מאחוריה- בדיוק בשביל זה הוא נועד. חשוב להדגיש, שמטפל טוב בדרך כלל לא יפקפק או יתווכח עם תחושה ורגש (או ההעדר שלהם). כלומר, גם אם זה לא מרגיש שזה ״מצדיק״ טיפול, אם משהו מרגיש לא נוח או לא מסתדר, זו סיבה מספיק טובה לטיפול ובעזרתו ניתן יהיה להבין מה בדיוק קורה.
קהות חושים ומציאות חברתית
חשוב לעצור ולתת את הדעת על כך שהדוגמאות שצוינו בחלק הקודם הן רחבות, אבל על פניו גם אינדיווידואלית. יחד עם זאת, לקהות חושים יש גם הקשר רחב יותר: קהות חושים כתגובה למציאות חברתית. אתן כמה דוגמאות לכך:
- בחינוך ובמסרים של החברה הקפיטליסטית, שמקדשת תפקוד, אין ערך למצב הנפשי-רגשי. הסוציולוגית ארלי הוכשילד, שטבעה את המושג "עבודת רגש״, הראתה כיצד מערכות כלכליות דורשות מאנשים לנהל את רגשותיהם כחלק מתפקידם, וכך מנתקות אותם בהדרגה מהחוויה הרגשית הפנימית שלהם. על פניו, אם המטרה היא שפועל במפעל או עובד בחברה יעבוד כמה שיותר שעות. למטרה הזו קהות חושים יכולה להיות ערך רצוי. לבעל המפעל לא חשוב אם העובד שמח, עצוב או מסופק, הוא בפשטות רוצה להוציא ממנו כמה שיותר שעות עבודה בעלות הנמוכה האפשרית. למטרה כזו, קהות חושים יכולה להיות אפילו רצויה, כי מייצרת טשטוש שמאפשר תפקוד בלי לעצור ולתת מענה לצרכים רגשיים.
- במצבים של מלחמה, בין אם בחזית או בעורף, כדי לשאת את זוועות המלחמה, את הפגיעה באחר וסכנת החיים, סוג של ניתוק הוא מתבקש. חיילים מאומנים לראות את האויב כמטרה ולא כאדם עם משפחה, חלומות, פחדים- זה כמעט הכרחי על מנת להצליח להילחם. אפקט דומה מתרחש גם במצב של כניסה מתמשכת למקלטים, אפשר להחזיק את החשש לפגיעה בנפש, ברכוש, ביקרים אלינו, זמן מה אבל לא יותר מדי. קהות החושים מאפשרת להמשיך לשרוד ולהתנהל בתוך מצב החירום מבלי לקרוס. במצבים אלה לקהות החושים יש ערך חשוב ואין בהכרח צורך לערער את פעילותה, אלא להצליח לצאת ממנה כשהסכנה חלפה ואז להכיר בהשלכות שלה. ויש לה כאלה. אי כניסתה לפעולה של קהות החושים במצבי לחימה למשל, היא אחד הגורמים שעלולים להוביל לפציעה מוסרית. מנגד, היא גם ככל הנראה מה שגורם לכל כך הרבה אנשים להשלים עם המצב ולא לערער עליו או להתנגד לו. כאמור, לכל דבר בחיים יש גם מחירים.
- בהמשך לסעיפים הקודמים, אם במלחמה או במפעל קהות החושים תורמת לתפקוד, במעורבות אזרחית היא מצמצמת אותה. מחקרים סוציולוגיים, ביניהם מחקר שפורסם בכתב העת האקדמי Social Problems , מראים כיצד נורמות תרבותיות ומנגנונים רגשיים מאמנים אנשים לא להרגיש, על מנת שלא יהיו מעורבים פוליטית. תהליך המשרת מבנים של שליטה ולשמר את השלטון. אנשים שרגשותיהם קהים הם לרוב גם פחות סקרנים, פחות מטילים ספק, פחות יוזמים שינוי ובאופן כללי קלים יותר לשליטה. הרבה יותר קשה לשלוט באנשים זועמים מאשר באנשים אדישים.
מתי כדאי לפנות לטיפול בקהות חושים?
אחד הדברים המורכבים בקהות חושים הוא שהיא יכולה להיות שקטה מדי כדי שאדם יזהה שהוא זקוק לעזרה. כאב חריף, פיזי או נפשי, מגייס אנשים לפעולה. קהות, לעומת זאת, יוצרת לעיתים תחושה שהכל בסדר, ״רק קצת שטוח". קשה לפנות לטיפול בעקבות ריקנות, זה לא מרגיש כמו מקרה חירום. קשה להסביר למה אתה כאן כשאין לך תלונה ספציפית, רק תחושה שמשהו נפסק או לא קיים. יותר מזה, כשהרגשות כבויים, גם המוטיבציה לפעול, ובכלל זה גם המוטיבציה לפנות לעזרה, עשויה להיות מופחתת.
לא כל תקופה של שטיחות רגשית דורשת טיפול. אחרי אירוע עצום, אחרי תקופה ממושכת של עומס, אחרי אובדן- קהות זמנית היא הגיונית כאמור, מתבקשת ולעיתים הכרחית. הנפש לוקחת לעצמה הפסקה.
אז אנסה בכל זאת לתת מספר סימנים שמצדיקים לעצור ולבחון האם כדאי לבוא לטיפול בשל קהות חושים:
- כשהקהות נמשכת שבועות ארוכים או חודשים, ללא שינוי משמעותי.
- כשהיא מתפשטת לתחומים שבעבר היו מרכזיים בחיים- קשרים, עבודה, דברים שנתנו משמעות.
- כשיש תחושה שמשהו "לא בסדר" גם אם קשה לנסח מה.
- כשאנשים קרובים מבחינים בשינוי ומביעים דאגה
- כשהאדם עצמו כבר לא זוכר מתי הרגיש אחרת
- כשמרגישים חוסר טעם בחיים
התחושה שמשהו הלך לאיבוד היא, בפני עצמה, סיבה מספיק טובה לפנות לטיפול.
הטיפול לא יכול להחזיר רגשות בלחיצת כפתור, אבל כן לעזור להבין ממה הנפש מגנה עליה, ולייצר תנאים הדרגתיים לגישה מחודשת לחוויה הרגשית. המטרה בטיפול עם קהות חושים היא לבנות מחדש מרחב שבו גם הדברים שהוסתרו זמן רב יכולים להופיע בבטחה.
***************
המאמר מתייחס לנשים ולגברים כאחד.
הדוגמאות מבוססות על מחקרים וניסיון קליני מצטבר עם אנשים שהתמודדו עם קהות חושים ואדישות.
המידע המפורט הוא כללי בלבד ואין במאמר זה כדי לאבחן, או להחליף טיפול אישי.
שאלות ותשובות
האם זה נורמלי שאני לא מרגיש כלום?
תלוי. תחושה של אפאטיות או אדישות שמופיעה בתגובה לאירוע ספציפי ומסתיימת עם הזמן היא תגובה נורמלית של הנפש. לעומת זאת, כשמדובר בתחושה מתמשכת שאינה חולפת, שמלווה בריקנות, באובדן עניין בדברים שהיו משמעותיים, או תחושה שמשהו "כבה"- כדאי לעצור ולבדוק מה מסתתר מאחוריה. החוויה שלא מרגישים כלום יכולה להיות סימן שמצביע על דיכאון, שחיקה, טראומה לא מעובדת, או על כך שהנפש מגנה על עצמה ממשהו, ולכל אחת מהאפשרויות הללו יש מענה.
מה ההבדל בין קהות חושים לדיכאון?
קהות חושים יכולה להיות ביטוי של דיכאון, אבל לא כל קהות היא דיכאון ולא כל דיכאון מתאפיין בקהות. דיכאון הוא מצב רחב יותר שכולל מגוון תסמינים, ביניהם שינויים בשינה, בתיאבון, בריכוז ובתפקוד. קהות חושים, לעומת זאת, היא חוויה ספציפית יותר של ניתוק מהרגש. אדם שחש קהות מתמשכת כדאי שיפנה לאיש מקצוע שיוכל לזהות מה עומד מאחוריה ולהציע מענה מתאים.
האם אפשר לחוש קהות חושים מבלי שקרה משהו נורא?
בהחלט. קהות חושים יכולה להתפתח גם ללא אירוע מכונן. צבירה של עומס יומיומי, הרגל ממושך של הדחקה, סביבה שלא עודדה ביטוי רגשי, או שנים של תפקוד "על אוטומט". כל אלה יכולים ליצור ניתוק רגשי גם ללא טראומה מזוהה. העדר סיבה ברורה אינו הופך את החוויה לפחות אמיתית או קשה ואינו מוריד מהלגיטימיות של פנייה לעזרה.
האם קהות חושים תמיד דורשת טיפול?
לא בהכרח. קהות חולפת, שמופיעה בתגובה לאירוע ספציפי ומסתיימת עם הזמן, היא לרוב תגובה בריאה של הנפש. הצורך בטיפול עולה כאשר הקהות מתמשכת, מתפשטת לתחומים רבים בחיים ובמיוחד כשהיא מפריעה לאדם לחיות בדרך משמעותית עבורו והרגיש טעם והנאה בחיים.
מה עושים אם תרופות גרמו לי לתחושת קהות חושים?
חלק מהתרופות הפסיכיאטריות, ובעיקר תרופות מסוג SSRI לדיכאון וחרדה, עשויות לגרום לתחושת השטחה רגשית: הכאב פחת, אבל גם החיוניות, ההתרגשות והשמחה. זוהי תופעת לוואי מוכרת שכדאי להתייעץ עליה עם הרופא המטפל. לעיתים שינוי מינון, החלפת תרופה, או שילוב עם טיפול נפשי פרטני יכולים לשפר משמעותית את המצב.
האם טיפול יכול לעזור לקהות חושים?
כן. טיפול נפשי הוא אחת המסגרות המתאימות ביותר לעבודה עם קהות חושים, מפני שהוא מאפשר מרחב שבו אפשר לבחון בעדינות ובהדרגה מה מסתתר מאחוריה, ולפתח גישה מחודשת לחוויה הרגשית. חשוב מאוד שטיפול כזה יעשה בקצב שמתאים לאדם ולא מציף אותו, כיוון שלא פעם קהות החושים מגיעה מלכתחילה כתגובה להצפה רגשית. סוגי טיפול שונים, ביניהם טיפול דינמי, טיפול ממוקד טראומה וגישות סומטיות, מציעים כלים שעשויים לסייע בהתאם לאופי הקהות ולמקורה.
מה ההבדל בין קהות חושים לבין פשוט להיות לא רגשן או רגיש?
יש אנשים שבטבעם פחות רגשנים או רגשיים: מביעים פחות, חווים בעוצמה נמוכה יותר, ומרגישים בנוח עם כך. זה לא בהכרח בעיה. קהות חושים יכולה להיות מלווה בתחושה של שינוי, או בתחושה של היעדר, גם כשאין לה שם. ההבדל הפשוט הוא- שאדם שמטבעו שקט רגשית בדרך כלל לא תוהה בנוגע לכך, כי הוא לא חש שחסר לו משהו. אם ישנה תחושה שמשהו חסר או לא נעים, ניתן וכדאי למצוא עזרה לטפל בזה.
הצעד הראשון
נשמח להזמין אותך לשיחת היכרות קצרה, ללא התחייבות. זו הזדמנות להכיר, לשתף במה שעובר עליך, לשמוע קצת עלינו, לשאול את מה שחשוב לך לדעת וכמובן להתייעץ ולראות אם וכיצד נוכל לעזור או לחילופין להציע כיוונים מתאימים אחרים.


