גזלייטינג: מה זה, מתי זה אלימות נפשית ומתי השימוש במונח גורם נזק
שי בראונשטיין
תוכן עניינים
גזלייטינג (Gaslighting) הוא דפוס של אלימות פסיכולוגית שבו אדם או מערכת מערערים לאורך זמן את היכולת של אדם אחר לסמוך על תפיסת המציאות שלו. גזלייטינג עשוי להתרחש בכל סוג של מערכת יחסים הכוללת שני אנשים לפחות, בין היתר בזוגיות, בקשרים של הורה-ילד, או במפגש עם מערכות סמכות.
בשנים האחרונות המונח ״גזלייטינג״ הפך לשגור במיוחד. הוא מופיע בשיח הציבורי, ברשתות החברתיות, בשיחות זוגיות וגם בחדר הטיפול. עבור חלק מהאנשים, זהו מושג שמאפשר סוף-סוף לתת שם לחוויה מבלבלת ומערערת. עבור אחרים, מדובר במונח שנשלף במהירות, ולעיתים יוצר דווקא ריחוק, הקשחה של עמדות וקושי לנהל שיח אנושי מורכב. במאמר הזה אסביר גזלייטינג בזוגיות, במשפחה ובמצבים מבניים, איך מזהים אותו ומתי לא מדובר בגזלייטינג. כך ניתן יהיה להבין טוב יותר מתי השימוש במונח גזלייטינג חיוני ומועיל ומתי הוא עלול להזיק.
מה זה גזלייטינג? הגדרה מקצועית ומקור המושג
המונח ״גזלייטינג״ מקורו במחזה Gas Light משנת 1938, שעובד לסרט קולנוע ב-1944. העלילה מציגה גבר המשנה פרטים קטנים במציאות הביתית- בין היתר את התאורה של מנורות הגז- מכחיש את השינויים בעקביות, ומשכנע את אשתו שהיא טועה, מדמיינת ואף משתגעת. המטרה שלו היא ערעור תחושת המציאות של האישה עד כדי שליטה בה וקבלת הרכוש שלה לידיו.
הספרות הקלינית אימצה את המונח כדי לתאר את התופעה אך כיום נהוג להגדיר את התופעה באופן רחב יותר. נהוג להגדיר גזלייטינג כדפוס מתמשך שבו אדם או מערכת מערערים באופן עקבי את יכולתו של אדם אחר לסמוך על תפיסת המציאות, הזיכרון והשיפוט שלו. לא מדובר רק בפגיעה רגשית או בהכחשה נקודתית, אלא בפגיעה מתמשכת ועמוקה ביכולת לדעת מה אמיתי ולהכיר בחוויה האישית כתקפה. לכן, גזלייטינג מתואר בספרות המחקרית והקלינית כצורה ייחודית של אלימות פסיכולוגית ולא רק כקונפליקט בינאישי.
האם גזלייטינג דורש כוונה או זדון?
אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שגזלייטינג מתקיים רק כאשר קיימת כוונה מודעת לפגוע או לשלוט. בפועל, ההגדרה המקצועית והחוויה הרגשית אינה נשענת על כוונה, אלא על הדינמיקה וההשפעה המצטברת שלה לאורך זמן.
יש מקרים שבהם גזלייטינג אכן נעשה באופן מודע, כחלק מניסיון לשלוט, להימנע מאחריות או לטשטש פגיעה. אך במקרים רבים אחרים, במיוחד בהקשרים משפחתיים וזוגיים, הדינמיקה נוצרת מתוך חרדה, צורך בהגנה על תחושת ערך, חרדה מאינטימיות, קושי לשאת אשמה או סיבות שונות אחרות הגורמות לאחד הצדדים לנהוג באופן כזה. אבל גם כאשר אדם שעושה גזלייטינג באמת מאמין בגרסתו או פועל מתוך כוונות שאינן זדוניות, זה לא בהכרח משפיע על התוצאה והיא עלולה להיות ערעור מתמשך של תחושת המציאות של האחר.
מבחינה קלינית, השאלה המרכזית אינה ״האם הייתה כוונה לפגוע?״, אלא האם נוצר מצב בו אדם מפסיק לסמוך על עצמו, חש שאינו כשיר לדעת מה אמיתי, ואינו מצליח לערער על גרסת המציאות שמוכתבת לו.
גזלייטינג בקשרים של הורים וילדים
גזלייטינג יכול להתרחש גם בקשרים בין הורים וילדיהם, לעיתים גם בצורה עדינה ולא מודעת. כך למשל, נעמה, צעירה שהגיעה לטיפול, תיארה כיצד גדלה להורים חרדתיים מאוד, שליוו אותה לכל מקום, פתרו עבורה כל קושי והזהירו שוב ושוב מפני סכנות. הכוונה הייתה מגוננת ואוהבת, הם באמת רצו בטובתה והאמינו שהם פועלים לשם כך. עם זאת, לאורך השנים, היא גדלה להאמין שהיא לא מסוגלת להתמודד עם סכנות ועליה להישען ולסמוך על אחרים. לא על עצמה.
בבגרותה, היא לא תיארה את הוריה כפוגעים, אלא כהורים מסורים. ובכל זאת, היא הגיעה לטיפול עם ספק עמוק ביכולתה לשפוט מצבים, להתמודד עם קשיים, להגן על עצמה ולהתמודד אפילו עם אתגרים יומיומיים. כאן לא הייתה הכחשה מפורשת של מציאות, הוריה לא התווכחו איתה או שללו את החוויה שלה, למרות שבמקרים אחרים זה גם יכול לקרות. במקרה זה הייתה יצירה שיטתית של מציאות מסוימת המוכתבת על פי תפיסתם של ההורים, בה נעמה נתפסה כחסרת אונים והיא אימצה את תפיסת המציאות הזו. זאת על אף שבמציאות, נעמה אישה אינטליגנטית, חריפה ויצירתית שמסוגלת להתמודד בצורה טובה עם אתגרים רבים. זהו גזלייטינג שאינו זדוני, אך בכל זאת מערער את היכולת של נעמה להאמין בעצמה, להסתדר ללא תלות באחר- במקרה זה בהוריה.
חשוב לדעת כי ילדים נמצאים מול הוריהם בעמדה ייחודית של פגיעות לגזלייטינג, ואולי בכלל, עקב סיבות התפתחותיות ומצביות:
תלות מוחלטת
ילדים תלויים בהוריהם באופן מוחלט. הם זקוקים להם כדי להתקיים, לקבל מזון, מחסה, בטיחות ואהבה ובאמת לא יכולים להסתדר לבד. התלות הטבעית הזו יוצרת דינמיקה בה הילד לא יכול להרשות לעצמו לפקפק בהוריו, או לפחות לא מרגיש שהוא יכול. לתחושתו, אם יטיל בהם ספק, זה מסכן את כל הקיום שלו אשר עלול להתערער.
מערכת הייחוס היחידה
עבור ילדים צעירים, ההורים הם הגורם המתווך העיקרי או היחיד של המציאות. ילד שנולד ועוד לא מכיר את העולם לומד להכיר אותו דרך ובאמצעות הוריו. כך שאם ההורים אומרים ״זה לא קרה״ אין לילד שום נקודת השוואה או גורם אמין שיסתור זאת וייתן תוקף לחוויה שלו. אפשר להדגים זאת יותר בקלות אם חושבים על ילדים במשפחות דתיות שגדלים להאמין במציאות דתית, בה אלוהים הוא גורם משמעותי המעצב את כל הקיום, בעוד ילדים במשפחות חילוניות גדלים בדרך כלל להאמין שהמציאות היא אחרת לחלוטין.
התפתחות קוגניטיבית
בילדות יכולות הזיכרון, החשיבה הביקורתית, היכולת להבחין בין מציאות לבין דמיון וכו׳, עדיין מתפתחות. המוח שלהם מתעצב ומשתנה בין היתר גם בהתאם לחוויות והסביבה שלהם. לכן הם פגיעים במיוחד למניפולציה על תפיסת המציאות שלהם- בין אם היא מכוונת או לא.
כח וסמכות
מבחינה בינאישית, חברתית, משפטית ואפילו פיזית, להורים יש כח וסמכות מוחלטים על הילד שלהם. יש להורים את היכולת לכפות דברים גם לטובת הילד (למשל מה יאכל ומה לא, לאיזה סכנות ייחשף או לא, או פשוט שהוא מוכרח לצחצח שיניים), אבל גם שלא לטובתו. על מנת להתקיים באופן נעים יחסית ולא קונפליקטואלי, הילד לומד להאמין שההורה צודק ואם יש מחלוקת ביניהם, הילד כנראה טועה. כיוון שאין ביכולתו לפעול בניגוד לרצון ההורה, גם אם אינו מסכים איתו. לכן כשיש מחלוקות רבות ביניהם, הילד מתקשה לסמוך על השיפוט שלו עצמו.
גזלייטינג ואלימות בין בני זוג
בהקשרים של אלימות בין בני זוג, גזלייטינג מופיע לעיתים קרובות ככלי מרכזי של שליטה. הכחשה של אירועים, הקטנה שיטתית של רגשות, והצגת בן או בת הזוג כ״רגישים מדי״, ״מבולבלים״ או ״לא זוכרים נכון״, עלולות ליצור תלות וערעור עמוק של הביטחון העצמי.
חשוב לדעת כי גזלייטינג, כמו כל סוג אחר של אלימות בין בני זוג, אינה מתקיימת בהכרח מצד גברים כלפי נשים. למרות שהקשר בין מגדר, כח ואלימות הוא ממשי וחשוב להבנה חברתית רחבה, מבחינה קלינית גזלייטינג ואלימות בין בני זוג בכלל, מתרחשים בעיקר באופן הדדי, גם מצד נשים כלפי גברים, גם בזוגות של שני גברים או שתי נשים, וגם בקשרים שבהם חלוקת הכח אינה תואמת סטריאוטיפים מגדריים או אחרים. המכנה המשותף אינו מגדר, אלא דינמיקה שבה צד אחד מחזיק בסמכות להגדיר את המציאות.
כך, למשל, כרמל, בחור שהגיע לטיפול כדי להתמודד עם חוסר ביטחון עצמי, תיאר קשר זוגי שבו בן הזוג שלו נהג לקבל החלטות מרכזיות ולומר לכרמל ״שהוא לא מבין בזה״, ״עזוב, תסמוך עליי״ וכו. הוא גם היה מעביר ביקורת על חבריו ומשפחתו של כרמל ומשכנע אותו שהוא לא מבין עד כמה הם בעייתיים ומזיקים עבורו. בתחילה הדבר נחווה כעזרה וכביטחון, כדאגה נעימה. עם הזמן, כרמל מצא את עצמו מתרחק מסביבתו, מתקשה לקבל החלטות לבד ומרגיש שאינו מסוגל לעזוב את הקשר עם בן זוגו, גם כשכבר לא היה להם טוב.
גם כאן, בן הזוג של כרמל לא תפס את עצמו כמתעלל וגם לא התכוון לעשות זאת. לפי מה שתיאר כרמל, בן זוגו פעל כך כי חשש מאובדן שליטה והיה לו קשה לסמוך על אחרים, לא רק על כרמל. למרות שלא היה זדון, התוצאה המצערת הייתה שנוצרה דינמיקה שבה אחד מחזיק באמת, והשני מפקפק בעצמו ותלוי לחלוטין באחר.
ניתן לראות כי גם במערכות יחסים זוגיות, תחושות או חוויות של גזלייטינג עלולות להתקיים ללא זדון או כוונה לפגוע. ובהן, אולי יותר מבכל קשר אחר, חשוב להבין כיצד החוויות האלה נוצרות, מה גורם להן ומה ניתן לעשות בנוגע לכך. פעמים רבות מדובר באמת בקשיים רגשיים, מצוקה כלשהי של בן הזוג אשר נוהג כך, או פשוט בדפוסי תקשורת לא מיטיבים. במקרים אחרים מדובר אפילו בשחזור דפוסים של בן הזוג שמרגיש שנעשה לו גזלייטינג. כמו שהוצג לגבי מערכות היחסים עם ההורים, כשילד גדל כך ולומד לפקפק בעצמו, כך יבנה ככל הנראה גם את מערכות היחסים שלו בבגרותו.
במקרים לא מוכרחים ״לזרוק את התינוק עם המים״, ולפסול מיד את מערכת היחסים. בסיוע איש מקצוע ניתן לזהות את מה שמסתבך שם, לתת לזה מענה ולבנות תקשורת מועילה שתשרת את שני בני הזוג. מנגד, אם מדובר באמת בגזלייטינג שנעשה בזדון, במטרה לערער, לשלוט באחר או לפגוע, איש המקצוע יוכל לסייע גם לסמן זאת ולפעול בהתאם.
גזלייטינג מבני- כיצד יחסי כח מערערים את המציאות?
גזלייטינג אינו מתקיים רק בקשרים בינאישיים, אלא גם במפגש בין אדם לבין מערכות שמחזיקות בסמכות מקצועית או החברה הכללית. כך, אלון שהגיע לטיפול לאחר שאובחן עם הפרעת חרדה על ידי פסיכיאטר תיאר כיצד מאז קבלת האבחנה, סביבתו החלה לייחס כל קושי, כעס או פגיעה שהוא חווה ל״הפרעה״ או ל״חרדה״. חשוב להדגיש כאן כי חרדה לא מפחיתה מהאמינות של אף אדם, ובמקרה זה היה מדובר רק בפרשנות של סביבתו בנוגע לחרדה שלו.
כך, כאשר סיפר על קונפליקט בעבודה או על חוויה פוגענית בקשר זוגי, הוא נענה שוב ושוב באמירות כמו ״זה ההפרעה מדברת״, ״אתה תמיד מגזים״ או ״אי אפשר לקחת את הדברים שלך ברצינות ככה״. לעיתים הדברים נאמרו מתוך ניסיון כן להסביר, לעזור או להרגיע, ולא מתוך זלזול. אך לאורך זמן, הוא החל לפקפק בזיכרונותיו, בפרשנות שלו לאירועים ובתחושת הצדק הבסיסית שלו. האבחנה, שאמורה הייתה לכאורה לסייע לו, הפכה לאמצעי שבאמצעותו נשללה ממנו הסמכות לדעת מה קורה לו בעולם.
זהו גזלייטינג מבני, משום שהערעור נשען על פער כח שיטתי בין ידע מקצועי והחברה הכללית לבין חוויה סובייקטיבית של מי שנתפס כבעל פחות כח, יכולות או סמכות. כשאלון הבין שזה מה שקורה לו זה דווקא שחרר אותו ונתן לו כח לעמוד מול האמירות שהגיעו מסביבתו בראש מורם ולענות להם. להתעקש על עצמו.
מתי השימוש במונח גזלייטינג עצמו גורם נזק
למרות הכח הגדול שיש במונח ואולי אפילו בגלל הכח הזה, ישנם מצבים בהם השימוש בו אינו מגן או מועיל, אלא פוגע. הדבר בולט במיוחד בקונפליקטים זוגיים שבהם אין דפוס מתמשך של שלילת מציאות, אלא ויכוח, פער חווייתי או כאב הדדי.
במצבים כאלה, שליפת המונח ״גזלייטינג״ משנה מיד את טבע השיח. במקום שיחה שמטרתה להבין מה קרה בינינו, איך כל אחד חווה את הסיטואציה ואיך אפשר להתקרב למרות הפער, השיח הופך לזירה בינארית. יש פוגע ויש קורבן, יש אמת אחת ויש מי שמכחיש אותה. עצם ההקשבה נתפסת כמעט כמיותרת, משום שהעמדה הצודקת כבר נקבעה, אין על מה להתדיין.
כאשר זה קורה, הקונפליקט מפסיק להיות מרחב משותף לפתרון והתקרבות, והופך למאבק שבו יש מנצחים ומפסידים. בני הזוג מתקבעים בעמדותיהם, והאפשרות לראות האחד את השני, להחזיק מורכבות ולהשתנות – הולכת ומצטמצמת. במובן הזה, השימוש הלא זהיר במונח עלול לפגוע גם בקשר עצמו וגם במי שמשתמש בו, משום שהוא מוותר מראש על האפשרות להישמע, לשמוע ולהישיר מבט אל האחר.
חשוב להדגיש: אין בכך כדי לבטל מצבים שבהם השימוש במונח גזלייטינג חיוני ומגן. כאשר מתקיימת שלילה שיטתית של המציאות ואין אפשרות אמיתית לדיאלוג, הקריאה לדברים בשם היא צעד הכרחי. אך במצבים אחרים, השאלה החשובה אינה ״מי עושה גזלייטינג״ או ״מי אשם״, אלא ״איך אפשר לדבר על הפער בינינו בלי למחוק זה את זה״. מה שחשוב הוא לא מי צודק אלא איך מנהלים את הקשר והיחסים.
מתי זה לא גזלייטינג?
לא כל פגיעה, חוסר תיקוף או קונפליקט הם גזלייטינג. פערים בזיכרון, חוויות שונות של אותו אירוע, אי-הסכמה או קושי רגשי הם חלק בלתי נפרד מקשרים אנושיים. כל אחד מאיתנו חווה כל דבר באופן שונה, נותן לו פרשנות שונה ולכן כמעט בלתי אפשרי להגיע להסכמה מוחלטת על מה באמת קרה, מהי באמת המציאות. בהקשרים משפטיים ישנם כלים להתמודד עם הפערים הללו ולקבוע מה האמת, גם אם באופן מלאכותי. אבל כשזה מגיע ליחסים המטרה אינה לנצח את האחר או להכניע אותו.
בתוך יחסים אנחנו זקוקים לתחושה שאנחנו מובנים, שרואים אותנו. אפילו אם לא מסכימים איתנו. לכן כאשר קיימת אפשרות לעצור, להקשיב, להכיר בחוויה של האחר ולפעמים אפילו לשכנע או להשתכנע בעמדה של האחר – גם אם זה קשה – מדובר בקונפליקט אנושי, לא בדינמיקה של שלילת מציאות. זה קונפליקט או דינמיקה שהם טבעיים ותקינים ואינם מעידים על קשר רעיל או פוגעני.
איך מזהים גזלייטינג?
גזלייטינג אינו נמדד באירוע בודד, כאמור, אלא בדפוס מתמשך. סימנים אפשריים כוללים תחושת ספק עצמי מתמשכת ומשמעותית, בלבול לגבי מה קרה ״באמת״, קושי משמעותי לסמוך על עצמך ותחושה שאין אפשרות אמיתית לערער על גרסת המציאות של הצד השני. כאשר אדם יוצא מקשר עם תחושה עקבית שאינו כשיר לדעת מה נכון לו ומה אמיתי עבורו, או כשהוא עדיין בתוך הקשר עם תחושה כזו, יש מקום לעצור ולבחון את הדינמיקה לעומק.
חשוב לציין ולהזכיר שגם במקרים כאלה, לא בהכרח מדובר בזדון של הצד השני ולעיתים אפילו בשחזור של דפוסים ממערכות יחסים מוקדמות יותר. בכל אופן, תחושות כאלה עלולות להיות מאוד מגבילות ומכבידות וזה פחות משנה מי גרם לזה, כמו שחשוב להידרש למצב הנוכחי ולהתמודד איתו.
ניתן להבחין כמובן שאין כלים מוחלטים או אובייקטיביים לזהות אם מדובר בגזלייטינג או לא. כמו בכל סוגיה רגשית או בינאישית, בסופו של דבר החוויה היא בהכרח סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. במקרים של גזלייטינג המצב עלול להסתבך, כיוון שאנו עוסקים למעשה בקושי לגבש חוויה סובייקטיבית אישית. לכן, מחד זה אחד הסימנים לזהות זאת- כשקשה לגבש עמדה עצמאית- ומנגד זו גם הסיבה ששווה להיעזר באנשי מקצוע כדי לבחון ביחד, באופן הנאמן לך בלבד, מה קורה בתוך הקשר ומה עשוי להועיל.
מתי כדאי לשקול פנייה לטיפול?
לעיתים קשה לדעת לבד האם מדובר בגזלייטינג, בקונפליקט מתמשך, או פשוט בתקופה שבה משהו בקשר או במציאות הפנימית שלך יצא מאיזון. סימן חשוב הוא לא רק מה קורה בקשר עצמו, אלא מה קורה לך בתוכו: האם אתה מוצא את עצמך מפקפק שוב ושוב בזיכרון שלך, בתחושות שלך או בשיפוט שלך; האם יש בלבול מתמשך, עייפות נפשית או תחושה שהקול הפנימי שלך נחלש. במצבים כאלה, מרחב טיפולי יכול לשמש כנקודת עצירה בטוחה, שבה אפשר לבחון את הדינמיקה בלי למהר להאשים, להגן או להכריע. טיפול אינו נועד לקבוע מי צודק ומי טועה, אלא לעזור לך להבין מה אתה חווה, מה קורה לך בתוך הקשרים המשמעותיים בחייך, ואיך אפשר להשיב בהדרגה את האמון בעצמך וביכולת שלך לדעת מה נכון עבורך. לפעמים עצם האפשרות לחשוב יחד, בקצב שלך, היא הצעד הראשון ביציאה מבלבול אל בהירות.
***************
המאמר מתייחס לנשים ולגברים כאחד.
הדוגמאות אינן מתארות מטופל ספציפי, אלא מבוססות על מחקרים וניסיון קליני מצטבר.
אין במאמר זה כדי לאבחן או להחליף טיפול אישי.
הצעד הראשון
נשמח להזמין אותך לשיחת היכרות קצרה, ללא התחייבות. זו הזדמנות להכיר, לשתף במה שעובר עליך, לשמוע קצת עלינו, לשאול את מה שחשוב לך לדעת וכמובן להתייעץ ולראות אם וכיצד נוכל לעזור או לחילופין להציע כיוונים מתאימים אחרים.