מה הגוף מנסה להגיד לך? תסמינים פסיכוסומטיים, כאב ללא סיבה רפואית והקשר בין גוף לנפש.
נטלי מור
תוכן עניינים
כאב בלי ממצא רפואי- האם ייתכן שמדובר בתסמינים פסיכוסומטיים?
כאב ללא סיבה רפואית. תסמינים שאף רופא לא מצא להם הסבר. הגוף מדבר אבל אף אחד לא מבין מה הוא אומר. אם זה מוכר לכם, ייתכן שאתם חווים תסמינים פסיכוסומטיים- תסמינים פיזיים שמקורם נפשי. לא, זה לא אומר שהכאב לא אמיתי. ולא, זה לא בדימיון.
הכאב הפסיכוסומטי הוא אמיתי לחלוטין, רק שהמקור שלו שונה ממה שחשבנו. באופן אינטואיטיבי, כשיש לנו כאב פיזי, אנחנו מחפשים מקור פיזי: דלקת, פציעה, בעיה מבנית. ואם הבדיקות חוזרות תקינות, אנחנו יכולים להיות מבולבלים ואבודים. אבל יכול להיות שהכאב מגיע ממערכת העצבים עצמה.
זה אומר שפיזית אין דלקת, או פציעה, אלא המוח והגוף נמצאים במצב של אזעקה כרונית- והאזעקה הזאת מייצרת תחושות פיזיות ממשיות. זה לא אומר ש"זה רק בראש", להפך, זה אומר שהמוח משדר אותות כאב כי הוא מזהה סכנה ומצוקה. בדיוק כמו שהפנים שלך נעשות אדומות כשאתם נבוכים, או שהלב דופק מהר כשאתה מפחד- גם כאב יכול להיות תגובה של הגוף למצוקה נפשית. זה לא פחות אמיתי מכאב שנגרם מפציעה, זה פשוט מנגנון אחר. הקשר בין נפש לגוף הוא דו-כיווני וחזק. כשהנפש לא נשמעת, הגוף נושא את הדגל.
מה זה בעצם תסמינים פסיכוסומטיים? ואיך זה עובד?
הגוף שלנו תוכנן לזהות סכנה ולהגיב אליה. כשהיינו בטבע, זה היה נמר. היום, זה מייל מהבוס או ויכוח עם בן הזוג. אבל הגוף לא יודע את ההבדל. הוא מפעיל את אותה מערכת: קורטיזול עולה, שרירים מתכווצים, העיכול מואט, הלב דופק מהר. כשזה קורה שוב ושוב, בלי הפוגה, הגוף "תקוע" במצב אזעקה. והתסמינים הופכים כרוניים.
אילו תסמינים פסיכוסומטיים נפוצים ואיך הם מופיעים בגוף?
אין מילון תרגום אחיד מתסמין גופני לרגש מסוים. הגוף של כל אחד מדבר בשפה משלו, מושפעת מההיסטוריה האישית, הטראומות, הדרך שבה גדלנו, והמסרים שקיבלנו על רגשות. מישהו אחד יבטא חרדה בכאבי בטן, מישהו אחר במיגרנות, ושלישי בבעיות עור.
עם זאת, יש כללי אצבע רחבים שהניסיון המחקרי והקליני יודעים להסביר- תבניות שחוזרות על עצמן אצל הרבה אנשים. כאב כרוני ללא סיבה רפואית ברורה הוא נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים. כשאתם קוראים את התיאורים הבאים, אולי משהו יהדהד ויהיה התחלה של שיחה בינכם לבין הגוף שלכם.
מיגרנות- כשהמוח מתריע על עומס
מיגרנה היא הרבה יותר מכאב ראש. מחקרים מראים שעד 80% מאנשים עם מיגרנות מדווחים על קשר ברור ללחץ. מחקר משנת 2024 גילה מנגנון נוירו-ביולוגי שמוכיח את הקשר הישיר בין לחץ נפשי לכאב פיזי, כלומר כאב פסיכוסומטי. בזמן לחץ, ההיפותלמוס משחרר פפטיד בשם PACAP38 שמפעיל תאי מאסט במוח, וזה מוביל להרגשה של מיגרנה. בנוסף, מחקרים מראים גם קשר חזק לטראומת ילדות- ילדים שחוו התעללות רגשית או פיזית נמצאים בסיכון גבוה יותר למיגרנות כמבוגרים.
מה המיגרנות מנסות להגיד?
לעתים קרובות מיגרנות קורות כשהנפש (או המערכת) נמצאת בסטרס ומנסה להימנע ממשהו. אירוע, מצב, פגישה. המיגרנה יכולה להיות "תירוץ לגיטימי" לא להתמודד עם מה שמפחיד או מאיים. הניסיון שלי מלמד, שפעמים רבות זיהוי האירוע המאיים וביטולו מספיק על מנת להפסיק את המיגרנה. לחלופין מיגרנה יכולה להביע עומס מצטבר, מעמסה נפשית, ייתכן גם בשילוב של מעמסה פיזית. מחקר יפני שעקב אחרי חולי מיגרנה מצא שהמטרדים היומיומיים (daily hassles) עלו משמעותית ביום-יומיים שלפני התקף המיגרנה. כלומר לא אירועים טראומטיים גדולים, אלא הלחץ השקט והמצטבר של החיים.
בעיות עור- כשהרגשות "יוצאים החוצה"
העור הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, והוא התחום הרפואי הדומיננטי ביותר כשמדברים על תסמינים פיזיים מסיבה נפשית. רופאי עור מכירים בכך שאין להם הסבר פיזי בלבד לרבים ממצבי העור, הם יודעים שסטרס נפשי הוא גורם משמעותי ועל כן הם יכולים להתמודד עם הסימפטומים אך לא למנוע את היווצרותם או הישנותם. ההנחה הרווחת כיום בקרב אנשי מקצוע היא כי רבות מבעיות העור מקורן במחלות פסיכוסומטיות.
מחקר רחב היקף מ-2023 בבריטניה בדק מעל 5 מיליון מבוגרים ומצא שאנשים עם אקזמה ופסוריאזיס נמצאים בסיכון משמעותית גבוה יותר לחרדה ודיכאון. אבל זה דו-כיווני: לחץ נפשי עלול להחמיר את מצבי העור. מחקר פסיכודרמטולוגי מצא שכ-20% מהמטופלים עם מחלות עור סבלו גם מדיכאון ו-28% סבלו מחרדה.
במחקר משנת 2023, חולים עם אטופיק דרמטיטיס דיווחו שלחץ פסיכולוגי משפיע לרעה על האקזמה (פריחה) ועל הגרד וכי גרד הנובע מלחץ פסיכולוגי מרגיש עמוק יותר וקשה יותר להתמודדות בהשוואה לגרד הנובע למשל משינויי אקלים, שנתפס כשטחי יותר. החוקרים הדגישו כי לחץ פסיכולוגי, ובמיוחד לחץ כרוני ואירועים בלתי צפויים, הוא גורם משמעותי שיש לקחת בחשבון בניהול מחלת האטופיק דרמטיטיס.
מה בעיות העור מנסות להגיד?
העור הוא הגבול שלנו מול העולם. כשהגבולות הפסיכולוגיים שלנו מופרים או לא מוגנים, העור ״צועק״ את זה החוצה. התחושה של "לא נוח בעור שלי" היא מאוד קשה – אנשים עם בעיות עור כרוניות מדווחים לעתים קרובות על תחושות של חשיפה, פגיעות, וחוסר שליטה. העור "בוגד" בהם ומגלה החוצה מה שהם היו רוצים להסתיר.
כמטפלת אני מגלה הרבה פעמים בקליניקה שבעיות עור של אנשים מחמירות כשיש תחושה של "אני לא יכול להגן על עצמי", כשגבולות נפרצים (במשפחה, בעבודה, במערכות יחסים), או כשיש רגשות שקשה להביע – וכך הם "מתפרצים" דרך העור.
חריקת שיניים (ברוקסיזם)- הלסת הנעולה
בערך אחד מכל שלושה אנשים חווה חריקת שיניים בשלב כלשהו בחייהם. מטה-אנליזה משנת 2020 מצאה סיכוי גבוה יותר ב-97% לברוקסיזם אצל אנשים במצב של לחץ לעומת אנשים ללא לחץ.
זה קורה כי כשאנחנו בלחץ, הגוף נכנס למצב של fight-or-flight, האבות הקדמונים שלנו יכלו לרוץ או להילחם, אבל אנחנו מדכאים את התגובה המוטורית. השרירים שלנו, כולל אלה של הלסת, נשארים מתוחים והתוצאה היא חריקת שיניים, בעיקר בלילה.
מחקר מצא שבעיקר אנשים קומפולסיביים, שיש להם צורך בשליטה נוטים יותר לפתח ברוקסיזם. גם אנשים עם נטייה פרפקציוניסטית ורצון לשליטה כאמור, כשהם מרגישים שהמציאות לא בשליטתם, הלסת מנסה "לתפוס" את מה שהנפש לא יכולה לשלוט בו. סקר של האגודה האמריקאית לרפואת שיניים מ-2021 גילה שיותר מ-70% מרופאי השיניים הבחינו בסימנים של חריקת שיניים אצל המטופלים, המהווה עלייה של 10% לעומת השנה הקודמת, בהתאמה לעלייה ברמות הלחץ של האוכלוסייה.
מה חריקת השיניים מנסה להגיד?
מחקר נוירו ביולוגי מראה שלחץ על הלסת הוא לעתים קרובות ביטוי של זעם, תסכול או צורך בשליטה שלא מתבטא במילים. כלומר- ביטוי של "פה נעול", גם מילולית וגם פיזית.
פיברומיאלגיה- כאב כרוני בלי ממצא רפואי ברור
פיברומיאלגיה היא תסמונת של רגישות מרכזית, המוח והמערכת העצבית "מגבירים את עוצמת הקול" של תחושות גופניות, כך שגירויים רגילים נתפסים כמכאיבים. אין דלקת ואין נזק לרקמות, אבל הכאב והעייפות אמיתיים לחלוטין. מחקר מ-2025 שבדק את ההבדל בין חולי פיברו לבין חולי דלקת פרקים מצא שחולי פיברומיאלגיה דיווחו על יותר אירועים טראומטיים ורמות גבוהות יותר של כאב, חרדה ודיכאון. סקירה מקיפה על הקשר בין לחץ לפיברומיאלגיה מראה שחשיפה ממושכת ללחץ משנה את ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה (HPA axis) ומובילה להפרעה בהפרשת קורטיזול ולרגישות יתר של מערכת העצבים המרכזית.
מה פיברומיאלגיה מנסה להגיד?
הגוף נושא עומס שהנפש לא מצליחה לעבד. זה לא "רק בראש"- זה במערכת העצבים המרכזית שפיתחה רגישות יתר אחרי חשיפה ממושכת ללחץ או טראומה. פיברו זה למעשה ביטוי גופני של קריסת מערכת שהושתקה לאורך זמן רב. מחקרים מראים בבירור שטראומה מוקדמת, במיוחד התעללות רגשית ופיזית בילדות, היא אחד הגורמים המנבאים החזקים ביותר לפיברומיאלגיה. הגוף ממש "זוכר" את הטראומה, גם אם התודעה לא.
בקליניקה אני רואה תבנית חוזרת: ילדים שלמדו "לא להתלונן", "להיות חזקים", "לא להכביד על אחרים". הרגשות שלהם הודחקו, הצרכים לא הובעו, הכאב הרגשי הושתק. הגוף ניסה להתריע – מתח, כאבים קטנים, עייפות- אבל גם מהם התעלמו. ואז, אחרי שנים, המערכת קרסה ונוצרה רגישות-יתר כרונית – קצת כמו מערכת אזעקה שהשתגעה מרוב שהתעלמו ממנה. מחקרים מראים שאנשים עם פיברו מתקשים לעתים קרובות לזהות ולהביע רגשות – תופעה שנקראת אלכסיתימיה. כלומר כשאין מילים לרגש, הגוף הופך להיות "הקול" – דרך הכאב, העייפות, הרגישות. זו הדרך הכי חזקה של המערכת להגיד "משהו כאן לא בסדר ודורש טיפול".
אילו תסמינים גופניים נוספים יכולים להיות פסיכוסומטיים
קצרה היריעה מלתת הרחבה מפורטת על כלל התסמינים, אך אתן התייחסות קצרה לכללי אצבע אודות כאבים פסיכוסומטיים:
- כאב כרוני בגב/צוואר/מפרקים: לעתים קרובות קשור לתחושת "נשיאת משא" רגשי, או לתחושה שצריך "להחזיק הכל לבד".
- בעיות עיכול כרוניות: המעיים נקראים גם "המוח השני". תסמונת המעי הרגיז קשורה חזק לחרדה. "לא מעכל" מצב או רגש.
- עייפות כרונית: תחושה של ריקון רגשי, "אין לי עוד כוח להתמודד".
- קוצר נשימה/לחץ בחזה: פאניקה שלא מוכרת כפאניקה. "אין לי אוויר" – גם מטאפורית.
- כאבי ראש כרוניים: תחושת לחץ קבועה על הראש, כמו "חגורה" שמהדקת. זה לא בהכרח מיגרנה חדה – זה יכול להיות כאב עמום שלא עוזב. לעתים קרובות מופיע אצל אנשים שלא מפסיקים לדאוג, לחשוב, לתכנן, "הראש לא נותן לי מנוחה״.
- סחרחורות: תחושה של חוסר יציבות, "הקרקע רועדת תחתי".
מה עושים כשכאב גופני נובע ממצוקה רגשית?
צעד ראשון: להפסיק להילחם במציאות
הדבר הראשון והכי חשוב- תפסיקו לומר לעצמכם "זה רק בראש״ או להתעלם מזה. התסמינים שלכם אמיתיים, הכאב אמיתי, העייפות אמיתית. העובדה שהמקור נפשי לא הופכת את זה לפחות אמיתי או לגיטימי. אחת הבעיות המרכזיות בטיפול בתסמינים פסיכוסומטיים היא שהמטופלים עצמם מתקשים לקבל את האבחנה, כי זה נשמע להם כאילו אומרים שהם מדמיינים. אז קודם כל, אתם לא מדמיינים. הקשר בין נפש לגוף הוא פיזיולוגי, מדעי, ומוכח.
צעד שני: שלילה רפואית- כן, זה הכרחי
לפני שמניחים שמשהו פסיכוסומטי, חשוב לוודא שאין סיבה פיזית אחרת. אל תדלגו על זה. עשו את הבדיקות. תשמעו חוות דעת של רופאים.
מתי אפשר להניח שזה פסיכוסומטי?
- כל הבדיקות חזרו תקינות (ולא סתם בדיקה אחת, אלא בדיקות מקיפות) או שהרופא או הרופאה הסבירו שמדובר בהשפעה נפשית.
- התסמינים מחמירים בתקופות של לחץ או קושי רגשי
- הטיפולים הרפואיים הסטנדרטיים לא עוזרים או עוזרים חלקית בלבד
- יש תבנית- הכאב מופיע במצבים מסוימים, נעלם באחרים
- יש תחושה פנימית ש"משהו לא מסתדר" ברמה הנפשית
צעד שלישי: למצוא את השפה שבין הגוף לנפש
אחרי הבירורים הרפואיים, הגיע הזמן לעבודה הקשה – להבין מה הגוף מנסה להגיד. אפשר לעשות את זה לבד אבל מומלץ להעזר באיש או אשת מקצוע. לא פעם אני שמה לב בקליניקה שאנשים לוקחים את התחושות הגופניות שלהן כמובנות מאליהן למשל, וכך לא מצליחים לזהות אותן כדבר שיש להתייחס אליו.
איזה טיפול נפשי מתאים לתסמינים פסיכוסומטיים? פסיכותרפיה, גוף-נפש ועיבוד רגשי
הטיפול המרכזי כשמדברים על סימפטומים פסיכוסומטיים הוא טיפול שמחבר גוף-נפש. כלומר, שעוזר להקשיב לשפה של הגוף ולתרגם אותם לרגשות שאיתם אפשר להתמודד בצורה מיטיבה. בתוך זה גישת ה-EFT (Emotionally Focused Therapy) היא מרכזית בזיהוי רגשות שנדחקו הצידה, הבנתם ופיתוח מוכנות להרגיש ולפעול על פיהם. מטפלים שמשלבים גישות טיפוליות יעזרו לעיתים גם בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT) כדי לנתר את הסימפטומים ולהבין את דפוסי החשיבה, ובגישות פסיכודינמיות ו-EMDR כדי לזהות את מקורם ולעבד טראומות רלוונטיות.
עוד לפני תחילת טיפול אפשר ומומלץ לנהל יומן תסמינים ולנסות להתחקות כבלש אחרי מקור המצוקה. היומן כולל: מתי הופיע התסמין (שעה, יום), מה קרה לפני כן (אירוע, שיחה, מחשבה), מה חוויתם רגשית, מה עזר להקל. לאחר כמה שבועות יתחילו להתגלות דפוסים כמו למשל "אה, בכל פעם שיש לי פגישה עם הבוס אני מקבל כאבי בטן"׳/ "כשאני בחברת המשפחה הגב כואב״. האיתור לא נועד בהכרח כדי להימנע מהמצבים המפעילים, אלא זה כדי להבין מה באמת מלחיץ אתכם, ולעבוד על זה.
אילו טיפולים משלימים יכולים לעזור בכאב פסיכוסומטי?
כשמדברים על תסמינים פסיכוסומטיים, גישות משלימות שעובדות ישירות עם הגוף יכולות להיות יעילות מאוד כמשלימות לטיפול פסיכותרפי. למשל:
- דיקור סיני- ניתן לראות יעילות בכאב כרוני, מיגרנות ופיברומיאלגיה. הדיקור עובד על מערכת העצבים ועוזר לשחרר אנדורפינים ולהפחית דלקת. מבחינה פסיכוסומטית – הוא גם מאפשר "שחרור" של נקודות מתח בגוף.
- פיזיותרפיה– עבודה ישירה על השרירים, המתח הפיזי והתנועה. פיזיותרפיסט טוב יבין שהמתח הוא לא רק "מכני" אלא גם רגשי, ויעבוד בעדינות עם הגוף.
- שיטת אלכסנדר -שיטה שמלמדת מודעות לתנוחה ולתנועה. מתאימה במיוחד לאנשים שנושאים מתח כרוני בגוף כי היא עוזרת "ללמד מחדש" את הגוף איך לא להיות במתח כל הזמן.
- רפלקסולוגיה ושיאצו- טיפולים עם מגע פיזי אינטנסיבי שעובדים על נקודות לחץ בגוף (כפות רגליים ברפלקסולוגיה, כל הגוף בשיאצו). אנשים רבים מדווחים על הרגעה עמוקה ושיפור בתסמינים. עבור אנשים שמנותקים מהגוף שלהם המגע הפיזי יכול להיות דרך לחזור ולהתחבר אליו.
- נטורופתיה- גישה הוליסטית שמשלבת תזונה, צמחי מרפא, ושינויי אורח חיים. נטורופת טוב יתייחס לאדם כמכלול ולא רק לתסמין הספציפי.
איך מפחיתים מתח כשסובלים מתסמינים פסיכוסומטיים?
מחקר על ברוקסיזם למשל מצא שניהול מתח או סטרס צריך להיות חלק מכל התמודדות עם ברוקסיזם. אבל איך עושים את זה באמת?, כמה טיפים שכדאי לנסות גם אם זה לא מרגיש אינטואיטיבי:
מדיטציה ומיינדפולנס
זה לא סתם "ניו-אייג׳"- מחקרים מראים קשר בין האזורים במוח הפועלים בעת מדיטציה לאלה שאחראים על עיבוד כאב ולחץ. התחילו ב-5 דקות ביום. אפליקציות כמו Headspace או Calm יכולות לעזור. המטרה היא להצליח להתחבר לגוף, ולמצוא שקט וביטחון תוך שימת לב לנשימות ולמה שעובר בראש. אין צורך בריקון מוחלט של המחשבות- מספיק להתמקד בנשימה ואם אפשר גם לשיח לב למחשבות. לא לשפוט אותן, לא לנסות לשנות אותן או לשלוט בהן. בתור התחלה רק לשים לב אליהן.
נשימה דיאפרגמטית
כשאתם בלחץ, אתם נושמים בדרך כלל מהחזה והנשימה נעשית רדודה. זה מחזק את תגובת הלחץ. נשימה עמוקה מהבטן מפעילת את מערכת העצבים הפרה-סימפתטית, זו שגורמת להרגעה. טכניקה פשוטה שעשויה לעזור היא 4-7-8: נסו לשאוף 4 שניות מהבטן, עצרו ל-7 שניות, נשפו במשך 8 שניות. חזרו 4 פעמים (אם זה יותר מידי וקשה בהתחלה אפשר גם לעשות 4-4-4).
יוגה ותנועה
יוגה מפחיתה כאב וחרדה באופן משמעותי. למה? כי יוגה מחברת בין תנועה, נשימה ומודעות לגוף, בדיוק מה שמערכת עצבים מתוחה צריכה. גם פעילות גופנית רגילה חשובה, אבל צריך להתחיל בעדינות, אל תכפו על עצמכם מרתון אם הגוף צועק שהוא מותש. תתחילו בקצב שאתם מרגישים איתו בנוח, אבל נסו בכל זאת להזיז ולהפעיל אותו. גם אם לא תמיד יש חשק.
המודל המומלץ- שילוב טיפולים
התפיסה המקובלת היא שהטיפול היעיל ביותר בתסמינים פסיכוסומטיים הוא רב-מערכתי. שזה אומר ״לתקוף״ את המצוקה מכל הכיוונים. כלומר, פסיכותרפיה, רפואה משלימה, פגישות תקופתיות עם רופא משפחה (או פסיכיאטר לתרופות אם נדרש), פעילות גופנית סדירה, טכניקות הרגעה יומיומיות, תמיכה חברתית ואיזון אורח החיים. תסמינים פסיכוסומטיים לא עוברים מעצמם כשמתעלמים מהם. הם דורשים התייחסות רצינית, סבלנית, ומקצועית. אבל עם הגישה הנכונה יכול להיות שיפור משמעותי, ולפעמים אפילו החלמה מלאה. זה תהליך. לא תיקון מהיר. אבל זה אפשרי.
לסיכום: הגוף שלכם מדבר דרך הכאב- האם אתם מקשיבים?
אם הגעתם עד לכאן, סביר להניח שמשהו ממה שקראתם תפס אתכם. אולי זיהיתם את עצמכם באחד התסמינים, אולי הבנתם פתאום משהו על הכאב הכרוני שליווה אתכם שנים.
לפני שאתם ממשיכים הלאה ביום שלכם, נסו תרגיל קצר, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם:
- האם יש לי תסמין גופני שחוזר על עצמו ואין לו הסבר רפואי ברור?
- האם הוא מחמיר בתקופות מסוימות- לפני פגישות מסוימות, אחרי ימי עבודה, בסופי שבוע?
- מתי הוא הופיע בפעם הראשונה? מה קרה באותה תקופה בחיים שלי?
- אם הגוף שלי יכול היה לדבר עכשיו את המצוקה הנפשית- מה הוא היה אומר?
לפעמים התשובות מגיעות מיד. לפעמים הן צריכות זמן ומרחב בטוח כדי לצוף. אם אתם מרגישים שהגוף שלכם מנסה להגיד לכם משהו, אבל אתם לא בטוחים מה, זה בדיוק המקום שבו טיפול רגשי יכול לעזור. להבין את השפה הזאת, לתרגם אותה, ולעזור לגוף להרגיע- זו העבודה.
***************
המאמר מתייחס לנשים ולגברים כאחד.
הדוגמאות מבוססות על מחקרים וניסיון קליני מצטבר עם אנשים שהתמודדו עם כאבים פסיכוסומטיים.
המידע המפורט הוא כללי בלבד ואין במאמר זה כדי לאבחן, או להחליף טיפול אישי.
שאלות ותשובות
מה זה תסמינים פסיכוסומטיים?
תסמינים פסיכוסומטיים הם תסמינים גופניים אמיתיים, כמו כאב, עייפות או בעיות עיכול, שמקורם במצוקה נפשית ולא בנזק פיזי לרקמות. זה לא אומר שהכאב ״מדומיין״, אלא שהמוח ומערכת העצבים נמצאים במצב של דריכות או אזעקה מתמשכת, שמייצרת תחושות פיזיות ממשיות.
האם כאב פסיכוסומטי הוא כאב אמיתי?
כן. כאב פסיכוסומטי הוא כאב אמיתי לכל דבר. העובדה שהמקור שלו נפשי ולא פיזי אינה הופכת אותו לפחות כואב, פחות תקף או פחות ראוי להתייחסות. מדובר במנגנון פיזיולוגי מוכר שבו המוח משדר אותות כאב בעקבות לחץ, חרדה או טראומה.
איך יודעים שכאב הוא פסיכוסומטי ולא רפואי?
סביר להניח שמקור הכאב הוא פסיכוסומטי כאשר:
- בוצעה שלילה רפואית מקיפה והבדיקות חזרו תקינות
- התסמינים מחמירים בתקופות של לחץ רגשי
- טיפולים רפואיים עוזרים רק חלקית או לא עוזרים
- יש דפוס קבוע להופעת הכאב במצבים מסוימים
- קיימת תחושה פנימית שמשהו רגשי ״לא מסתדר״
חשוב להדגיש: שלילה רפואית היא שלב הכרחי.
אילו תסמינים גופניים יכולים להיות פסיכוסומטיים?
תסמינים פסיכוסומטיים יכולים להופיע במגוון צורות, ביניהן:
- מיגרנות וכאבי ראש
- בעיות עור כמו אקזמה ופסוריאזיס
- חריקת שיניים (ברוקסיזם)
- כאב כרוני בגב, בצוואר או במפרקים
- בעיות עיכול ותסמונת המעי הרגיז
- עייפות כרונית
- קוצר נשימה או לחץ בחזה
- סחרחורות
אין ״מילון״ אחיד – כל גוף מבטא מצוקה בדרכו.
האם תסמינים פסיכוסומטיים יכולים לעבור לבד?
לעיתים יש הקלה זמנית, אך לרוב תסמינים פסיכוסומטיים לא נעלמים כשמתעלמים מהם. הם נוטים לחזור או להחמיר אם מקור המצוקה לא מטופל. התייחסות רצינית, סבלנית ומקצועית מעלה משמעותית את סיכויי השיפור.
איזה טיפול עוזר לתסמינים פסיכוסומטיים?
הגישה היעילה ביותר היא טיפול שמחבר בין גוף לנפש. פסיכותרפיה שמסייעת לזהות רגשות, לעבד טראומה ולהבין דפוסים נפשיים היא מרכזית. לעיתים משלבים גם CBT, EMDR, וטיפולים משלימים כמו פיזיותרפיה, דיקור או עבודה עם הגוף – כחלק ממודל רב-מערכתי.
האם כשהרופא אומר שהבעיה היא רגשית זה אומר ש״הכל בראש"?
לא. המשמעות של פסיכוסומטיקה היא לא שהכול נפשי, אלא שהגוף והנפש פועלים כמערכת אחת. כל כאב, גם כזה הנובע מפציעה, מתווך באמצעות המוח ורק כך אנחנו מרגישים אותו. באותו אופן גם מצוקה נפשית מתבטאת בגוף. ובדיוק כפי שכאב גופני משפיע על הנפש כך גם הנפש משפיעה על הגוף. זו אינטראקציה, יחסי גומלין בין שניהם, לא ביטול של אחד מהם.
הצעד הראשון
נשמח להזמין אותך לשיחת היכרות קצרה, ללא התחייבות. זו הזדמנות להכיר, לשתף במה שעובר עליך, לשמוע קצת עלינו, לשאול את מה שחשוב לך לדעת וכמובן להתייעץ ולראות אם וכיצד נוכל לעזור או לחילופין להציע כיוונים מתאימים אחרים.