בואו נדבר על סקס: למה טיפול בקשיים מיניים עובד דווקא דרך הרגש?
שי בראונשטיין
תוכן עניינים
הנטייה הטבעית של רוב האנשים כשחווים קושי בסקס או קשיים מיניים היא לחפש פתרון רפואי מהיר. זה מאוד מובן והגיוני, הרי מדובר בסוגיה שמעוררת תסכול רב, בושה, חרדה ולחץ מחוסר תפקוד של הגוף. מחקר אמריקאי משנת 2001 מצא ש43% מהנשים ו31% מהגברים מתמודדים עם קשיים במיניות. ברור שהרצון הוא לפתור אותה כמה שיותר מהר ובקלות, ואם אפשר אז רצוי באמצעות איזו ״תרופת קסם״.
אבל הם ממש לא לבד
בין אם מדובר בקושי בהשגת זקפה או שמירה עליה, כאבים בזמן יחסים, חוסר חשק מיני או קושי להגיע לאורגזמה זה בכל מקרה מאוד לא נעים ואנשים לעיתים נמנעים מהעיסוק בזה. כך, אם כבר נדרשים לנושא, אנשים נוטים לפנות לרופא הנשים, לאורולוג או לרופא המשפחה, שהרי התחושה היא שאם הבעיה היא פיזית אז הפתרון הוא פיזי, ומקווים שתרופה או הליך רפואי יפתרו את הבעיה בן רגע.
הרפואה המודרנית אכן מציעה פתרונות חשובים לטיפול בקשיים מיניים, ולעיתים ישנו רקע רפואי מובהק שדורש מענה כזה. באמת חשוב לבדוק את ההיבטים הרפואיים. אולם, בקליניקה אנחנו מגלים פעם אחר פעם שהגוף והנפש קשורים זה בזה והתרופות או הטיפולים הרפואיים פשוט לא מצליחים לפתור את הבעיה. במקרים רבים הסימפטום הגופני הוא רק סוג של תסמין או ביטוי פיזי המנסה להפנות את תשומת הלב לקושי רגשי, אישי או זוגי עמוק שלא התייחסנו אליו.
כאשר המרכיב הרגשי אינו מטופל, גם התרופות המתקדמות ביותר עלולות להכזיב, כיוון שהן מטפלות רק בצד הביולוגי או הכימי. מיניות נשענת לא פחות מהצד הפיזי (אם לא יותר) גם על הצד הרגשי. במאמר הקרוב אפרט מה כיצד קשיים מיניים נובעים למעשה מקשיים נפשיים, איך דיספונקציות מיניות שונות מבטאות קשיים נפשיים שונים ואיך נראה מענה טיפולי לסוגיות אלו.
הספירלה הרגשית של הקושי המיני: חרדת ביצוע
כדי להבין מדוע הטיפול הרגשי בקשיים מיניים הוא קריטי, אתן תחילה דוגמא אחת דרך המנגנון של חרדת ביצוע. קחו למשל את המקרה של תום, רווק בן 28 שהגיע לקליניקה כשהוא נמנע לחלוטין מדייטים ומאינטימיות. תום חווה בעבר אירוע נקודתי שבו איבד את הזקפה במהלך סקס. זה היה בערב אחד בו היה מאוד עייף ודעתו הייתה מוסחת כי בדיוק חווה משבר באותה תקופה לגבי עתידו המקצועי.
לכאורה זה מובן שכשתום היה עסוק בדברים אחרים, ״הראש שלא היה במקום אחר״, והמפגש המיני לא צלח. אלא שהמוח של תום תייק את החוויה הזו ככישלון, נחיתות וחוסר יכולת אישית שלו ״לספק את הסחורה״. כך, בפעמים הבאות כשנפגש עם בחורות והגיע איתן למפגש מיני, עוד לפני שהוא התפשט, הגוף שלו כבר נכנס לחרדה ולמצב של מגננה.
כשאנחנו חווים פחד מכישלון או רצון עז "להוכיח את עצמנו", מופעלת בגוף מערכת העצבים הסימפתטית כמנגנון של "הילחם ברח או קפא" (Fight-Flight-Freeze). אדרנלין מופרש, כלי הדם מתכווצים, והקשב שלנו נודד מההנאה אל הצורך להגן על עצמנו ולהימנע מפגיעה. כשהסכנה להיפגע מתרחשת ביחסים בינאישיים, המוח מנסה למנוע אותה לעיתים באמצעות ביקורת עצמית קשה, שיפוט עצמי, כדי להקדים תרופה למכה שהיא השיפוט מבחוץ.
תום פנה לאורולוג וקיבל כדורים לשיפור הזקפה, אך הכדורים לא יכלו להשתיק את דפיקות הלב המואצות ואת החרדה שליוותה אותו ומנעה ממנו לתפקד. הוא נשאר מתוסכל וחשש להגיע למפגשים מיניים.
בתסכול רב הוא פנה לטיפול ובעבודה בקליניקה, התחיל לשים לב כיצד הפרפקציוניזם הקשה שלו משליך על המיניות שלו. הוא שם לב שכמו שבעבודה, כשהצורך שלו לסיים את המשימות שלו באופן מושלם מונע ממנו לא פעם לעשות אותן כמו שצריך או אפילו להתחיל אותן, כך קורה לו גם בחדר המיטות. הוא למד להפריד בין הערך העצמי שלו לביצועים שלו בכלל ולתפקוד הגופני בפרט.
לאורך התהליך הצליח תום להוריד ולהרגיע את הלחץ לתפקוד מושלם. הוא הצליח לקבל ולהבין שאף אחד לא מתפקד 100% מהזמן ב-100% הצלחה ושסקס כלל לא מוכרח להיות זירה שנמדדת או מעידה על ערך. לאורך התהליך, המיניות של תום הפכה בהדרגה למקום של משחק וחיבור, מערכת העצבים נרגעה והגוף חזר לתפקד באופן טבעי לחלוטין ללא צורך בעזרים חיצוניים.
המיניות מבטאת את הנפש: הסקס הוא רק עוד זירה של החיים עצמם
הסיפור של תום מוביל אותנו לתובנה משמעותית וחשובה. הקושי בחדר השינה כמעט אף פעם לא מתחיל או נגמר שם. המיניות שלנו אינה אי מבודד באישיות, אלא יותר כמו זכוכית מגדלת שמשקפת את הדרך שבה אנחנו מתנהלים בעולם, מנהלים מערכות יחסים ומתמודדים עם רגשות ביום-יום. כלומר סקס הוא בעצם סוג נוסף של מערכת יחסים, כמו כל מערכת יחסים אחרת שיש לנו- עם אחרים ועם עצמנו. לכן מה שקורה לנו במערכות יחסים יקרה ככל הנראה גם בסקס ולהיפך.
כאשר מטופלים מגיעים עם קושי מיני, אנחנו בדרך נראה ביטויים של אותו הקושי גם בתחומי חיים נוספים אציג כמה דוגמאות לכך על מנת להמחיש:
הקושי להציב גבולות ולהגיד "לא"
אנשים שמתקשים להציב גבולות בעבודה, מול ההורים או מול חברים ובזוגיות, עלולים לעיתים קרובות לחוות קשיים מיניים. כשאדם לא יודע להגיד "לא" במילים, הגוף שלו לפעמים אומר "לא" במקומו, דרך כיווץ, כאב, בעיות תפקוד או חוסר חשק. חוסר חשק מיני דווח אצל 30% מהנשים ו15% מהגברים במחקר האמריקאי שאוזכר קודם לכן. הגוף הופך לקו ההגנה האחרון של הנפש. הוא מגן עלינו כשאנחנו לא מצליחים להגן על עצמנו.
מנגנונים של בושה ואשמה
מי שסוחב אשמה כרונית או תחושת נחיתות ופגימות בחיי היום-יום, נוטה בדרך כלל להיות דרוך, להגן על עצמו, להסתיר, לטשטש ולנסות להחזיק שליטה כל העת כדי להשיג תחושת ביטחון. במצב כזה, קשה מאוד להרפות מהשליטה בכל סיטואציה בינאישית, ובמיוחד במפגשים מיניים. המיניות דורשת מאיתנו להיות במצב של פגיעות ולוותר על שליטה מחד, אבל היא גם אחד המצבים בהם הכי קשה לוותר על שליטה מנגד. הרי במצבים מיניים אנחנו בעצם נחשפים לגמרי, באופן מילולי. אז אם הבושה והאשמה מקשות עלינו לשחרר שליטה ביומיום, במיטה זה עלול להקשות אפילו יותר ולהוביל לקושי לתפקד, הימנעות, קושי להגיע לאורגזמה, כאבים בחדירה ועוד.
פרפקציוניזם, מדידה ותחושת פגימות או חוסר ערך
כפי שראינו אצל תום, אדם שלא מאפשר לעצמו לטעות, יתייחס גם למין כאל "משימה" שיש לבצע באופן מושלם. זה יכול להיות כשאנשים מרגישים שהם לא מספיק טובים או שהם מוכרחים לספק ערך או לעמוד בסטנדרט מסוים כדי להיות ראויים או שווים. שהם לא מספיק טובים בפני עצמם. אלא שמיניות מונעת מאנרגיה של שחרור ומשחק, היא צריכה את החופש הזה כדי להתקיים. כשנכנסים אליה עם נוקשות וניסיון לתכנן או לשלוט בה, היא עלולה לקרטע ולהשתבש. אלה מקומות שנוטים להתבטא בקשיי זקפה, גמירה מוקדמת, או ניתוק בזמן האקט המיני.
שפיכה מוקדמת (או גמירה מהירה) היא התלונה המינית הנפוצה ביותר בקרב גברים עם שכיחות של 31% מהמשתתפים במחקר. כלומר באופן אירוני, דווקא הצורך במיניות ותפקוד מושלמים, פוגם ביכולת לתפקד ולהצליח לחוות את המיניות באופן מלא.
דימוי גוף
בדומה לסעיפים הקודמים שעסקו בבושה ובחוסר ערך, קושי במיניות נובע לעיתים גם מדימוי גוף פגום. דימוי גוף הוא מקרה ספציפי של דימוי עצמי, אשר מתייחס לדרך בה אנחנו תופסים את הגוף שלנו, את הנראות שלנו וכמה היא טובה וראויה. באופן טבעי, כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא נראים מספיק טוב, אנחנו נתקשה להיחשף ולתת לאחרים לראות אותנו כמו שאנחנו, בלי הסתרות וטשטוש, ובמקרה של מיניות- בעירום. במצבים כאלה גם אם כבר מצליחים להיכנס לסיטואציות מיניות, הראש כל כך עסוק בנראות שלנו, בדרך בה האחר תופס אותנו, מה הוא חושב עלינו, שאנחנו פשוט לא פנויים להשתחרר, להנות מהחוויה ולהתמסר אליה.
תחושות כאלה עלולות להתבטא בחוסר חשק, שעמום, הימנעות קושי להגיע לאורגזמה ועוד. וגם פה, כמו בקשיים רגשיים אחרים, בדרך כלל דימוי גוף פגום לא יתבטא רק במיטה, אלא בעוד מצבים בחיי היומיום, ואולי אפילו לא רק בהקשר של נראות.
נרשם בגוף: טראומות עבר, חינוך ושיח
לעיתים, הקושי המיני נובע מהאופן שבו תפסנו מיניות לאורך חיינו, מטראומות או מחוויות מוקדמות שעיצבו את תגובת הגוף שלנו. הגוף שלנו זוכר הכל, גם את מה שאנחנו כבר שכחנו. והוא עלול בתגובה פסיכוסומאטית להתכווץ ולסרב לשתף פעולה פשוט כדי להגן עלינו מחוויה שהוא מזהה כמסוכנת או לא טובה, גם אם זה ברמה לא-מודעת, על סמך חוויות מהעבר.
זהו בדיוק התהליך שעברה נועה בת 32 שהגיעה לקליניקה כשהיא סובלת מכאבים עזים בכל ניסיון לחדירה (תופעה המאובחנת לעיתים כווגיניסמוס או וולוודיניה ממנה סובלות כ10%-15% מהנשים). נועה עברה מסכת ארוכה ומתישה של בדיקות אצל רופאי נשים ומומחים, משחות ותרגילים פיזיים, אך הכאב לא עבר, אלא אפילו הלך והחמיר. זה גרם לה לבסוף להימנע לחלוטין מיצירת קשרים רומנטיים.
בתוך השיח בטיפול התחלנו לקלף את השכבות הרגשיות ולהיכנס לעומק החוויה וההיסטוריה שלה. גילינו שנועה גדלה בבית שבו מיניות נתפסה כדבר מלוכלך, מסוכן ושלילי. הוריה נתנו לה להבין שעליה לשמור על עצמה מפני גברים כי הם מסוכנים ושמיניות היא דבר שעליה לשמור, שמא מישהו ״ייקח״ אותה ממנה.
אף על פי שכבחורה בוגרת היא רצתה מאוד זוגיות וחיי מין, הגוף שלה זכר את המסרים הללו ותרגם אותם לאשמה על עצם הרצון שלה במיניות. בנוסף, היא סיפרה על הבחור הראשון ששכבה איתו בצעירותה, שלא היה רגיש מספיק ובקשר ביניהם היא שכבה איתו לפני שהרגישה מוכנה לכך. החוויה הזו נצרבה בה ככואבת ומלווה בחוסר אונים ופחד. הפחד הזה ותפיסות העבר התבטאו בכיווץ פיזי ממשי של שרירי רצפת האגן, מנעו חדירה והובילו לכאבים קשים כשנועה ניסתה לאפשר זאת.
הטיפול הרגשי לא התמקד בטכניקה פיזית, אלא בעיבוד של תפיסות העבר, מתן לגיטימציה פנימית ורשות מעצמה לחוות עונג. ככל שנועה הרגישה בטוחה יותר ברמה הרגשית, שרירי הגוף הגיבו בהתאם, נרגעו, והכאב הפיזי נעלם בהדרגה, עד שהצליחה להנות מחיי מין מספקים ועשירים.
ריקוד ההתקשרות הזוגי: הצורך בביטחון מול הצורך בחופש
כשקשיים אישיים מתגלים או מתבטאים בתוך הזוגיות, המיניות הופכת לעיתים קרובות לראי של אותם הקשיים. מתח, כעס לא מדובר או ריחוק יתבטאו כמעט תמיד גם במיטה, לרוב בצורה של פערים בחשק המיני או הימנעות. הדינמיקה הזו יושבת בדרך כלל על המבנה הרגשי העמוק ביותר שלנו: סגנון ההתקשרות שלנו.
תיאוריית ההתקשרות מראה כיצד חוויות הילדות המוקדמות שלנו מעצבות את הדרך שבה אנחנו מחפשים קירבה ובטחון בבגרות. הרעיון, על רגל אחת, הוא שהדרך שבה למדנו כילדים קטנים להשיג את הביטחון שלנו בקשר ובעולם, היא אותה הדרך שבה אנחנו מחפשים ביטחון גם כמבוגרים. רק שבניגוד לילדים קטנים, כמבוגרים אנחנו בדרך כלל עושים זאת באופן מעודן יותר, שקשה יותר לשים לב אליו במבט ראשון.
בקליניקה, אנחנו רואים לעיתים קרובות "ריקוד" רגשי ומיני מתסכל בין שני בני זוג עם סגנונות התקשרות שונים (דפוסים שונים להשגת ביטחון). זה מתבטא בזוגות, אבל בעצם גם ברווקים ובאופן בו הם יוצרים או מנסים ליצור קשרים- ארוכי טווח או אפילו מזדמנים.
דוגמה מוכרת יחסית שכולנו יכולים למצוא מסביבנו היא הדינמיקה של רודף-נרדף:
הרודף- סגנון ההתקשרות החרדה: עבור טיפוס זה, המין הוא המדד האולטימטיבי לכך שהוא אהוב ובטוח בקשר. אבל כשהוא מרגיש ריחוק, הוא חווה חרדה עמוקה וחוסר ביטחון. עבורו, המין הופך להיות הכרחי כדי להרגיע את המערכת הרגשית ולקבל אישור לשייכות ולקבלה שלו. אך כיוון שהצורך מגיע מתוך חרדה, המין לעולם אינו מספק באמת את הצורך הזה ותמיד נותר הרעב לעוד אישור.
חשוב לציין שרבים תופסים מיניות כמעין מדד לבריאות הקשר, אבל עבור אנשים בעלי התקשרות חרדה, מדובר ביותר מאשר אינדיקציה שהם שמים לב אליה, אלא ממש מדד המעורר תחושת סכנה וחרדה.
הנרדף- סגנון ההתקשרות הנמנעת: עבור הטיפוס הזה אינטימיות יתר נחוות כסכנה לאוטונומיה ולחופש. היא מעוררת תלות שמאיימת עליו וגורמת לו להתרחק. כשהוא מרגיש לחץ או דרישה לקירבה, מערכות ההגנה שלו מופעלות והוא זקוק למרחק כדי לווסת את עצמו. עבורו, המיניות עלולה להרגיש כדורשנות או כסיכון לאבד את עצמו. לכן תגובתו האוטומטית תהיה הימנעות ממין או מקירבה וסגירת הדלת הפיזית והרגשית.
כך היה במקרה של דור ושלומי בני 40 ו-42, בני זוג מזה עשור, שהגיעו לטיפול על סף פרידה. דור (הטיפוס החרד בדינמיקה הזו) הרגיש דחוי ופגוע, בעוד ששלומי (הטיפוס הנמנע) תיאר שמין הפך עבורו למטלה מעיקה ומלחיצה, עד שהחשק שלו נעלם כליל. כשנעלם החשק, שלומי עשה בדיקות דם מקיפות שהראו שהכל תקין מבחינה הורמונלית ופיזיולוגית, מה שהגביר את התסכול שלהם והוביל אותם לבסוף לטיפול, בתקווה להציל את הקשר לפני פרידה.
במהלך הטיפול הזוגי התברר שהיעדר החשק של שלומי לא היה בעיה רפואית, אלא מנגנון הגנה מפני כעסים סמויים וביטויים של מתח שלא טופלו. גם בקרב להט"ב, כמו גם אצל זוגות סטרייטים, אינטימיות אמיתית דורשת פגיעות גבוהה. בקרב להט"ב לעיתים זה אף קשה יותר, עקב חוויות של ארון וסטיגמה. לשלומי לא היה קושי עם יחסי מין כששכב עם אחרים לפני שהכיר את דור, כיוון שהסקס היה פחות אינטימי וכך פחות איים עליו. כמו כן, גם בתחילת הקשר עם דור זה עבד, כיוון שלא היו קרובים כל כך. אבל ככל שהקשר התקדם והתחזק, כך שלומי הרגיש יותר צורך לשמור על האוטונומיה שלו ולאזן את התלות הרגשית בדור שהלכה וגדלה.
כשדור ושלומי למדו להציף ולשתף אחד את השני בקשיים בתקשורת הזוגית, הם יצרו מחדש מרחב בטוח שבו דור למד להרגיע את החרדה שלו בדרכים נוספות ולהרגיש בטוח בעצמו ובקשר, בעוד שלומי למד להציב גבולות מבלי להיעלם ולהימנע. כך הם הצליחו לבסוף להפסיק עם הריקוד הזה שבו האחד רודף אחרי השני שבורח. המין הפסיק להיות כלי להרגעת חרדות או זירת לחץ, וחזר להיות מרחב של מפגש מרצון וחוויה משותפת של עונג וקרבה מתי, כמה ואיך שזה התאים לשניהם.
יחסי מין הם יחסים: התמודדות עם קשיים יומיומיים באמצעות הבנת המיניות
השיח על מיניות יכול לעזור לנו לא רק לפתור את הקשיים המיניים באמצעות הבנת היחסים שמחוץ לסקס, אלא גם להיפך. כמו שניתן לראות במקרה של דור ושלומי, הדינמיקה של יחסים בינאישיים נכנסת גם למיטה ולא עוצרת מחוץ לחדר השינה. עובדה זו משפיעה לא רק על תדירות יחסי המין והשאלה אם הם בכלל מתקיימים, אלא גם על האופן בו הם מתקיימים והאופי שלהם. זה לא בהכרח בעיה או דבר שצריך לשנות או לפתור, אבל מעניין לראות כיצד הדברים מתבטאים. לא פעם ההבנה הזו דרך יחסי המין יכולה לסייע להתמודד עם דברים שקורים ביחסים מחוץ למיטה. במילים פשוטות- המיניות יכולה להוות מעין אינדיקציה או מפה שעוזרת לנו לפענח את הדרך בה אנחנו מנהלים יחסים. אתן שתי דוגמאות כלליות על מנת להמחיש את הרעיון הזה:
נתינה וקבלה
גם סקס, כמו כל סוג אחר של יחסים, הוא דינמיקה שכוללת רמות שונות ואופנים שונים של קבלה ונתינה. כך, אנשים שנוטים להקריב את עצמם או לדאוג לאחרים על חשבון עצמם ביחסים שונים בחייהם, עשויים להתנהל כך גם במיטה. זה יכול להתבטא באנשים שנורא עסוקים בסיפוק האחר או אפילו לא רואים צורך בעונג של עצמם במין. במקרים מסוימים הם מעוניינים לקבל מהאחר, אבל לא מרגישים בנוח לבקש זאת או שזה בכלל מותר ולגיטימי. במקרים אחרים, אנשים כאלה חווים עונג מעצם הסיפוק של האחר ומתרכזים בו לחלוטין.
באופן דומה זה יכול להתקיים גם הפוך- יש מי שמתקשים לראות את האחר והם עשויים להיות מרוכזים לחלוטין בעצמם, לראות באחר מעין אובייקט גם במהלך המין. הם מתעלמים מצרכיו או נותנים את המינימום ההכרחי בלבד. זה לא כי הם רעים, אלא כי כך הם רגילים להתנהל, כך הם מבינים את עצמם ואת מערכות היחסים שלהם וכך הם מצליחים להרגיש בנוח.
פנטזיות ומשיכה
פנטזיות הן אולי אחד הנושאים הפחות מדוברים, אנשים נוטים להסתיר אותן ולהתבייש בהן. לכן חשוב לי לציין כבר עכשיו שהעבודה איתן בקליניקה לא נעשית לצורך שיפוט או ביקורת מן הסתם. אבל ההבנה אותן יכולה להראות לנו שהן ביטוי נוסף ויצירתי של הנפש שמחפשת מענה לצרכים שלה. כך למשל, אנשים הנמשכים למשחקי שליטה ומתגרים מהכנעת האחר לעיתים מגיעים לעיתים לתובנה שבחייהם הם לא מרגישים שיש להם די שליטה על המציאות שלהם. באופן דומה מי שאוהבים מיניות מסוכנת, סיטואציות בהן הם עלולים "להיתפס", מקומות ציבוריים, מציצנות וכו' לעיתים מבטאים בכך את הכמיהה שלהם בחופש או במו"מ עם הגבולות בחייהם.
חשוב לומר כמובן שלא מדובר במדע מדויק ולא כל אדם שנמשך לדברים מסוימים מרגיש כך באותו אופן או מאותן הסיבות. מדובר רק בדוגמאות על מנת להמחיש כיצד המיניות יכולה לספר לנו על אזורים חבויים יותר בנפש.
חשוב להדגיש שאינני כותב זאת בשיפוטיות ואין בכך בהכרח בעיה. למעשה, פעמים רבות המיניות היא הזירה בה אנשים מוצאים כאמור מענה לצרכים שלהם וטוב שכך, זה מאוד משמח כשזה קורה. בקליניקה אנחנו לא מסתכלים על תשוקות או העדפות מיניות כדי "לתקן" או "לרפא" אותן- הרי אין סיבה לעשות זאת. במקום זאת, אנחנו משתמשים גם במיניות, כמו בכל היבט אחר בחיים, כדי להבין את הנפש, לחפש ביחד את הצרכים, התשוקות והרצונות של אדם וכיצד ניתן לעזור לו לחיות את החיים שטובים לו.
מדוע לבחור בטיפול רגשי לקשיים מיניים?
אם אתם מזהים את עצמכם בסיפור של תום, של נועה, או של דור ושלומי, חשוב שתדעו שהקשיים שלכם אנושיים, נפוצים מאוד, וניתן לעבוד איתם כדי להקל או לפתור אותם. גם אם אתם מתמודדים עם קושי אחר במיניות שלא הוזכר כאן, סביר מאוד להניח שיש לכך מקורות ו/או השלכות רגשיות שכדאי להידרש אליהם.
טיפול רגשי בקשיים מיניים מציע מרחב בטוח, דיסקרטי ומקצועי לחלוטין. בקליניקה אנחנו לא בוחנים רק "מה עובד או לא עובד בגוף", אלא מקשיבים למה שהנפש מנסה להגיד דרך הגוף. אנחנו לא עובדים דרך מגע או חשיפה פיזית, אלא דרך עיבוד ודיבור על הקשיים המיניים וכיצד הם משתקפים דרך קשיים רגשיים עמוקים יותר.
חשוב להדגיש שלא מדובר בהצעות אלטרנטיביות, מיסטיות או לא מגובות. כך למשל, מחקר מ2026 שבחן התערבויות טיפוליות בקרב 863 מטופלות המתמודדות עם קשיים מינים, מצא כי טיפול נפשי בלבד או טיפול נפשי בשילוב עם טיפולים גופניים, הניבו שיעורי הצלחה גבוהים יותר משיטות פיזיות בלבד.
אנחנו לא מאמינים בפתרונות קסם זמניים, אלא ביצירת שינוי שורשי ויסודי: הצעד הראשון לפתרון הקושי מתחיל באומץ להביט פנימה ולהבין שהגוף והנפש שלכם מבקשים עזרה. אני מזמין אתכם ליצור קשר, למרות הבושה או המבוכה שמקשות, ויחד נחפש את הדרך לאפשר חיים מיניים מלאים, בריאים ומשוחררים יותר.
***************
המאמר מתייחס לכל המגדרים.
הדוגמאות מבוססות על מחקרים וניסיון קליני מצטבר עם אנשים שפנו לטיפול בקשיים מיניים.
המידע המפורט הוא כללי בלבד ואין במאמר זה כדי לאבחן, או להחליף טיפול אישי.
שאלות ותשובות
האם הטיפול בקליניקה כולל מגע או בדיקה גופנית?
בשום אופן לא. הטיפול בקליניקה הוא טיפול פסיכותרפי/רגשי המתנהל בדיבור בלבד, תוך שמירה קפדנית על כללי האתיקה, המקצועיות, הדיסקרטיות והביטחון של המטופל/ת.
האם עדיף לפנות לטיפול בקשיים מיניים לבד או עם בן או בת הזוג?
אין תשובה אחת נכונה. אם הקושי קשור בעיקר לדינמיקה הזוגית ולתקשורת בין בני הזוג, מומלץ להגיע יחד. אם מדובר בקושי אישי, חרדת ביצוע, או עיבוד חוויות עבר, טיפול פרטני הוא נקודת התחלה מצוינת. לעיתים משלבים בין השניים בהתאם לצורך. בכל אופן, גם אם מדובר בסוגיה זוגית ובן או בת הזוג לא מעוניינים להצטרף, ניתן גם להתחיל בטיפול פרטני שיכול לעזור בפני עצמו. כמו כן, גם אם קשה לדבר על הדברים ולהציף את הסוגיה עם בן או בת הזוג, אפשר לפנות לטיפול לבד על מנת להתחיל את ההתמודדות עם הסוגיה.
האם יש צורך להפסיק בירור או טיפול רפואי כשמגיעים לטיפול רגשי בקשיים מיניים?
לא, הטיפול הרגשי אינו שולל טיפול רפואי אלא משלים אותו. מומלץ תמיד לשלול בעיות פיזיולוגיות במקביל, אך העבודה בקליניקה מעניקה את המענה הרגשי ההכרחי ששום תרופה או הליך כירורגי אינם יכולים לספק.
האם ניתן לטפל בכאבים ביחסי מין (ווגיניסמוס/וולוודיניה/אניסמוס) באמצעות טיפול רגשי?
כן. לא פעם הרופאים לא מוצאים כל סיבה פיזיולוגית לכאב כי השורש הוא רגשי. יתרה מכך, גם כשישנו מקור פיזיולוגי לכאבים, הוא הרבה פעמים משליך גם על החוויה הרגשית ויוצר קושי לשחרר ולהתמסר ליחסי מין גם לאחר פתרון הבעיה הפיזית. שרירי רצפת האגן מגיבים לפחד, אשמה ותפיסות מיניות שליליות שנצרבו בגוף. טיפול רגשי שמעבד את הסיפור האישי והמסרים שקיבלנו לגבי מיניות יכול לגרום לכיווץ להשתחרר בהדרגה, ובמקרים רבים הכאב נעלם לחלוטין ללא צורך בהתערבות פיזית.
מה עושים אם אחד מבני הזוג לא רוצה סקס??
פערים בחשק המיני הם אחת הסיבות הנפוצות ביותר שזוגות מגיעים לטיפול. לרוב הם אינם מבטאים "בעיה הורמונלית" של אחד הצדדים, אלא דינמיקה זוגית שלמה- פעמים רבות על בסיס סגנונות התקשרות שונים. למשל, בן הזוג שנמנע ממין עשוי פשוט להגן על עצמו מפני רמת אינטימיות שמרגישה מאיימת. בטיפול הזוגי עובדים על יצירת מרחב בטוח לשניהם כך שהמין מפסיק להיות זירת מתח ויכול לחזור להיות מקום של חיבור מרצון.
מדוע כדורים ותרופות לקושי בזקפה או גמירה מהירה לא תמיד עוזרים?
כי תרופות מטפלות בממד הביולוגי בלבד. כשמקור הקושי הוא חרדת ביצוע, פחד מכישלון, או תפיסות עמוקות על ערך עצמי, תרופות לא תמיד מצליחות להתגבר על החסם הנפשי שמתבטא פזיוליוגית. במילים פשוטות- אם הבעיה לא ביולוגית או כימית, גם הפתרון לא יכול להיות ביולוגי או כימי. בנוסף לעיתים התרופה אף מסייעת פיזיולוגית אך בגלל שמקור המצוקה לא נעלם, הגוף מפתח סימפטום חדש. הטיפול הרגשי עוזר לשנות את הדפוס הפנימי ואז לעיתים קרובות הגוף משחרר את הצורך לחבל בתפקוד וחוזר לתפקד מעצמו.
הצעד הראשון
נשמח להזמין אותך לשיחת היכרות קצרה, ללא התחייבות. זו הזדמנות להכיר, לשתף במה שעובר עליך, לשמוע קצת עלינו, לשאול את מה שחשוב לך לדעת וכמובן להתייעץ ולראות אם וכיצד נוכל לעזור או לחילופין להציע כיוונים מתאימים אחרים.